כשג'יזל שרה ללוש עברה את האודישן שלה לעונה הנוכחית של ריאליטי הבישול "מאסטר שף" (הערב, אחרי החדשות), היא פצחה בשירה מול שופטי התוכנית איל שני, מיכל אנסקי, רותי ברודו, חיים כהן וישראל אהרוני. עבורה, ההשתתפות שלה בריאליטי הייתה מעין הכרזת עצמאות אחרי גירושים קשים בגיל 50, שבעקבותיהם מצאה את עצמה לבד לראשונה מאז גיל 16. "זו חוויה מטורפת שנותנת לי המון", היא אומרת. "למדתי המון ויצאתי מחוץ לקופסה. זו חוויה שאני ממליצה לכל אחד לעבור, גם אם זה קשה". אל האודישן הגיעה ללוש עם מנת בשר ראש וירקות מכוסה בבצק, שזכתה לתשבחות מהשופטים.
מדוע החלטת להשתתף בתוכנית?
"הילדים שלי התייעצו ביניהם ורשמו אותי. קיבלתי זימון, בהתחלה קצת חששתי, אבל הלכתי לאודישן. לא חשבתי שאני אתקבל, היו שם כל כך הרבה אנשים. כל פעם הצצתי לראות מה כל אחד הכין ואמרתי: 'אני לא עד כדי כך מיוחדת, זה לא עד כדי כך מיוחד מה שעשיתי', אבל כנראה השילוב של הסיפור שהבאתי ומה שאני מבשלת - הביא אותי להתקדם ולהתקבל".
עם מי מהשופטים התחברת?
"עם כולם, אני מאוד אוהבת את רותי (ברודו) ואת איל (שני). כולם מקסימים, וגרמו לנו להרגיש ממש טוב. הם תמיד היו כאן כדי לעזור בכל שאלה, לא הרגשתי איזשהו איום, פחד, או תחרות. הם תמיד היו שם כדי לעזור, תמיד פרגנו. גם אם הייתה ביקורת, זו הייתה ביקורת בונה, אמרו את זה בצורה טובה כך שאי אפשר היה להרגיש פגוע".
מה היו הרגעים הקשים יותר?
"כשאני מגישה מנות, הידיים רועדות, הבטן מתהפכת. יצא טעים, לא טעים? השאלות מתרוצצות בראש. התשובה של איל הכי ריגשה אותי, הוא אמר שהאוכל שלי משמח לו את הנפש".
אילו תגובות את מקבלת מהקהל?
"אני מקבלת תגובות בלי סוף. אני עובדת בבית מרקחת ויש לי תג. אנשים מסתכלים בקופה, רואים את השם על התג ואומרים: 'אני לא טועה, את ג'יזל', וישר מצטלמים איתי, זה מרגש מאוד. גם כשאני עולה לאוטובוס, אנשים מסתכלים ואומרים: 'נכון, זאת את'. נשים באות ומדברות איתי: 'איך אנחנו גאות בך', 'איזו שליחות יש לך, את לא רואה את זה'. הגיעה אליי מישהי לעבודה, התפרצה בבכי ואמרה לי: 'איך את מרגשת על המסך, אתמול ראיתי שוב את הפרק, כל הכבוד לך, איזו אישה את'. הלכתי לעשות קניות ואנשים אמרו לי: 'מה יש לך בעגלה, מה את מכינה, אפשר לבוא איתך לבית?'".
איזו מנה היית רוצה להכין בתוכנית ועדיין לא הכנת?
"יש הרבה מנות שהייתי רוצה להכין, אבל אין מספיק זמן. אני מאוד אוהבת להכין בצקים, אבל זה צריך לתפוח. גם אם חשבתי לעשות משהו, אני צריכה להיות ריאלית. זה לא יתבשל מספיק, אז צריך לחשוב על משהו אחר".
פיקניק ביער
הבישול היה חלק מרכזי מחייה של ללוש כבר מגיל צעיר. היא נולדה במרסיי, השנייה מבין שישה אחים, ועלתה לארץ בגיל 14. "הייתי מבשלת תמיד, אחותי הגדולה לא כל כך אהבה לבשל, המטבח היה בשבילי", היא מספרת.
ל"מאסטר שף" היא הביאה שילוב ייחודי של מטבח טורקי וצרפתי: "אמא שלי צרפתייה, נולדה בצרפת והתגיירה כשהכירה את אבא שלי".
מחמותה היא למדה את רזי המטבח הטורקי והוסיפה לו את הטאץ' הצרפתי. "זכורות לי הרבה מנות של אמא שלי: טארט תפוחים, פטה כבד עם וויסקי, מאכלים עם רוטב בשמל, לצד המטעמים הטורקיים, הקוסקוס, הכבש וכל העוגות", היא מספרת. "כל הזמן היה אוכל וכל הזמן היו אנשים. אבא שלי ז"ל אהב לארח, הוא לא היה משאיר יהודי ברחוב בחג. כשהוא היה פוגש אדם בערב חג, הוא היה שואל: 'איפה אתה בחג? אתה בא אלינו הביתה'. הבית תמיד היה מלא. אבא שלי היה סוחר יין ושמפניה. במסגרת העבודה הוא היה מייצג את החברות בכל צרפת, הרבה פעמים היינו מלווים אותו".
איך נראתה הילדות שלך?
"למדנו בבית ספר יהודי, 'יבנה'. היה לנו חופש בשבת וגם ביום ראשון של הנוצרים. היינו מטיילים המון. הטיול היה הופך לחוויה קולינרית. בקיץ היינו נוסעים לאיטליה. טיילנו המון, גם ביער. היינו עושים פיקניק, קוטפים פטריות ועשבי תיבול וחוזרים הביתה".
איך הייתה עבורך העלייה לארץ?
"מאוד שמחנו לעלות, אבל זו לא הייתה עלייה כל כך קלה. התאקלמנו וצ'יק צ'ק למדנו עברית, אבל היו חסרים בארץ. היינו רגילים שיש פרודוקטים, הלבשה, הנעלה וחנויות, היה מוזר להגיע ולראות שבקושי יש כאן משהו".
מהי המשמעות של בישול עבורך?
"זה משהו שמלכד, משהו שמשמח, משהו שמקרב".
את מרגישה שההשתתפות בתוכנית שינתה אצלך משהו?
"מאז שנכנסתי לתוכנית לקחתי את הבישול יותר ברצינות. הילדים אומרים לי: 'אמא, את מתעלה על עצמך'. התחלתי גם לצלם יותר טוב את מה שאני מכינה. הבישול הוא חלק ממני, אבל למדתי על תבלינים חדשים, על רטבים חדשים. עברנו כל מיני סדנאות בזמן התוכנית. למדתי דברים חדשים".
“מאמי בטלוויזיה"
כמו במקרים של מתמודדים אחרים בתוכניות ריאליטי, אי אפשר להפריד בין הכישרון של ללוש במטבח ובין סיפורה האישי, שכולל גירושים לא פשוטים וריגש רבים. "זה בא לי בהפתעה", היא מודה. "כשאתה בזוגיות הרבה שנים, ופתאום אתה לבד - אתה צריך להתמודד עם דברים שלא התמודדת איתם לפני כן. ההתמודדות הכי קשה היא התמודדות כלכלית. לא הייתי נוהגת מחוץ לעיר, הגרוש שלי היה נוהג ומסיע אותי לאן שהייתי צריכה. ברגע שהתגרשנו מכרנו את הבית המשותף שלנו ורכשתי בית לעצמי ולמשפחה שלי. הייתי צריכה לקחת משכנתה. אני לא מחפשת שום נקמה, אני רק רוצה להמשיך בחיים שלי ושיהיה לי טוב. אני בתהליך הגירושים כבר שש שנים. כשנרשמתי ל'מאסטר שף', הייתי כבר אחרי מכירת הבית. אני באמת רוצה לשים את זה מאחוריי, אני מאחלת לו כל טוב. אני לא רוצה להיתקע בעבר ולשאול מה מו מי. חיתנתי את שלושת הילדים, אני גרה במקום אחר לגמרי ומאושרת. גם אם הבית יותר קטן, אני מרגישה בו יותר טובה. לפעמים אנשים מקבלים החלטות, גם אם זה טוב וגם אם זה לא טוב. אני המשכתי הלאה ואני מרגישה טוב עם זה. אני רוצה להדגיש שאני במרכז, הוא לא מעניין, הוא אבא של הילדים שלי, אני מאחלת לו כל טוב, אבל עכשיו אני מטפחת את עצמי ואת המשפחה שלי. אנחנו מאוד מלוכדים. יש לי שלושה נכדים, וגם להם אני מבשלת, כל אחד מבקש משהו. אני מאכילה אותם והם שמחים. הנכד שלי פתאום אומר: 'הנה מאמי בטלוויזיה'".
איך חווית את הפרידה?
"לא כל זוגיות היא לנצח, למרות שתמיד היא מתחילה באהבה גדולה ובריגושים. לפעמים באמצע החיים האהבה הזו דועכת ונגמרת ולא בהכרח משני הצדדים. גם זה בסדר ומקובל. מה שעצוב, כואב ופוגע הוא כשהצד העוזב מחליט לעזוב את הצד שתמיד אהב אותו, תמך בו ועזר לו להגשים את השאיפות שלו בכל התחומים; כשאותו צד מחליט שהוא עוזב גם את הילדים ומשאיר את הצד האחר לבד, ללא כל ביטחון כלכלי. זה בסדר להחליט שכבר לא אוהבים, זה בסדר להתגרש, אבל למה להתגרש גם מהילדים? למה להשאיר את אם ילדיך חסרת כל? נכון שזה רק כסף, זה מה שכולם אומרים לי, אבל אני כבר לא בגיל להתחיל את הכל מהתחלה למרות שאני לוחמת ולא מרימה ידיים והולכת בראש מורם. אני רוצה להעביר מסר לכל הנשים שתמיד יהיו עם יד על הדופק, לא לשים את עצמן בצד, לא לוותר על החלומות שלהן. תמיד תדאגו לביטחון כלכלי. אם לי זה קרה - לכל אחת זה יכול לקרות. יש המון נשים שפונות אליי, שנתנו את כל כולן למשפחה כל כך הרבה שנים, ובסוף מוצאות את עצמן חסרות כל. כנראה שזה מה שהייתי צריכה לעבור".
מה היה הדבר הכי קשה ביציאה לעצמאות?
"קניתי בית שלא היה משופץ. לקחתי על עצמי פרויקט לחדש את הבית, והלכתי וקניתי את הכל. עשיתי דלתות חדשות, ריצוף, עיצבתי מחדש, אמבטיות. כל פעם קניתי עוד משהו ועוד משהו. יש מה לעשות, אבל כמעט הגעתי לנחלה. והכי חשוב - כשאני יושבת בסלון ורואה את הים. אני בקומה האחרונה, יש לי נוף מטורף ויש לי בריזה".
פרק ב' על הפרק?
"אני מאוד רוצה, אבל עדיין לא הספקתי. לא הקדשתי לזה זמן. אני צריכה לעשות צעד כזה, כמו שהכנסתי את עצמי ל'מאסטר שף'".
מה את מחפשת בבן זוג פוטנציאלי?
"שיהיה חבר טוב. בן אדם ישר. שידע להקשיב, שיהיה בן אדם שאוהב לטייל. מישהו שכיף להיות איתו. שיקבל את הילדים שלי קודם כל".
מה החלום הבא?
"אני רוצה לעשות כל כך הרבה דברים. הייתי מאוד רוצה להעביר סדנאות, וגם למכור את האוכל שלי, אולי לכתוב ספר, אי אפשר לדעת. מסעדה זה גדול עליי, אם הייתי צעירה ב־20 שנה - הייתי עושה את זה, אבל בהחלט הייתי רוצה לעסוק באוכל. אבל זה כנראה יהיה בהדרגה כי אני לא יכולה להרשות לעצמי לעזוב את העבודה".
