יואנה בויב ששודכה בתוכנית "חתונה ממבט ראשון" לתומר בדוג, חשפה במהלך התכנית כי היא סובלת מהתקפי חרדה, בעקבותם החלה לנטול כדורי ציפרלקס. הכלה מ"חתונמי" החליטה לפרט לעוקבים את התחושות המדויקות שהיא חוותה בהתקפי חרדה, שתקפה אותה בין היתר בחופה עם תומר. תוך כדי השיתוף ותיאור המפורט חוותה יואנה לחץ בחזה, ועצרה את הסרטון.
"למרות שזה בגדול מאחוריי עדיין לא פשוט לי לדבר על זה. הנושא הוא לא חרדות. אנחנו חיים במדינת ישראל, הרבה אנשים מתמודדים עם חרדות וזה לא פשוט, ומלווה אותנו, יש הבדל בין חרדות להתקפי חרדה. אני לא אשת מקצוע, אבל הדבר היחיד שיש לי זה מה שאני עברתי. היו לי שתי תקופות בחיים של התקפי חרדה. הראשונה מיד אחרי הצבא, לפני 16 שנים, אז הייתה הרבה פחות מודעות. התביישתי הייתי צעירה, ילדה, זה ליווה אותי במשך שנתיים. התמודדתי עם זה לבד. זה היה מאוד קשה, יש לי משפחה תומכת אבל לא ידעתי להסביר את מה שעובר עליי", אמרה יואנה.
"המקרה השני היה בגיל 28. מי שלא חווה התקף חרדה במימיו לא יכול להבין. אני לא מאחלת את זה לאנשים אחרים בעולם. זה דבר כל כך קשה, החוסר אונים שחווים בהתקף חרדה, הדיבור על זה עושה לי כבד על הלב. כי זה לוקח אותי לתחושות הקשות שהיו. חוסר שליטה, דפיקות לב, הזעה בידיים, אתה מרגיש כלוא, אתה מבין שמשהו קורה לך, אתה לא יודע איך להשתלט על זה, מה לעשות עם זה, זאת תחושה נוראית".
יואנה עצרה את הסרטון, חזרה שוב, והסבירה: "עצרתי לרגע כי זה עשה לי עצוב, המחשבה שמשהו משתלט עליך. איזה כוח שאתה פשוט לא מצליח להתחבר לעצמך. פחד מורגש בכל הגוף, הדופק, המועקה ובעיקר חוסר אונים של מה קורה לי, תחושה של פחד בכל תא בגוף, לא מצליחים לעצור. זה מרגיש שהמוות מגיע באותו רגע. אני עומד למות, משהו עומד לקרות לי עכשיו. לא הייתי מצליחה לעמוד, הרגליים שלי הופכות להיות ספגטי, הגוף שלי לא הצליח להחזיק את עצמו, פרצי בכי, וככל שאתה מנסה להילחם בזה זה יותר לא עוזב אותך".
"לפני שבע שנים בדיוק, בחגים של 2016 היו לי כמה התקפי חרדה בעקבות אירועים מלחיצים שקרו לי, והחרדה האמיתית היא החרדה מהחרדה. אם בדיוק יבוא לי התקף חרדה באמצע הרצאה או עם חברים , כל הזמן התעסקתי במה יקרה אם יהיה לי התקף חרדה וזה מה שגרם לי לשיתוק בחיים, התחלתי להימנע מסיטואציות, אני לא רוצה לנהוג או לצאת עם חברים, לא רוצה לצאת לדייטים, כי פחדתי מה יקרה אם יהיה לי התקף חרדה. זה התחיל לנהל אותי, הרגשתי שאני ככה מלהפסיק לתפקד".
עוד הוסיפה: "המוח לא עוצר לרגע, מרגישים פגומים. לקחתי חופש מהעבודה וטסתי לשבועיים לבולגריה, ההורים שלי לא זזו ממני. היה לי התקף חרדה הכי חמור שהיה לי אי פעם. אמא שלי וסבתא שלי ראו את זה והבינו שזה באמת חמור. אמא שלי ישנה איתי, חיבקה אותי בלילות, זה השתיק את הפחד של איך אני אתמודד עם ההתקף הבא. חזרתי לארץ התחלתי טיפול, וזה לאט לאט התחיל לרדת. התחלתי לקחת ציפרקלס ומאז שבע שנים אני לוקחת ציפרלקס ואני גאה ולא מתביישת. זה לא אומר עליי כלום ומי שחושב ככה יכול לקפוץ לי. זה בסדר לקחת ציפרקלס ולא עושה אותנו משוגעים ודי עם הסטיגמות. גם עכשיו כשאני מדברת על זה אני מרגישה לחץ בחזה, של אני נזכרת ברגעים האלה. לא חוויתי התקפי חרדה בשנים האחרונות וכן חווה מיני התקפונים מדי פעם בסיטואציות מלחיצות , נגיד בחופה חוויתי מיני התקף חרדה, גם בטרקטורונים, אבל לא מה שחוויתי אז, היום אני יותר בוגרת ויודעת יותר איך להתמודד עם זה ופחות נלחצת יש לי יותר כלים. זה לא מה שמאפיין אותי מבינה שזה מחשבות שלא צריך להילחם איתן אלא לחבק אותן".
