יצאנו לבדוק מה קורה בימים אלה של מלחמה קשה, עם כוכבי העונה האחרונה של "חתונה ממבט ראשון", עינב כפיר ורז איתן, שעד לפני כשבועיים מילאו את כל מדורי הבידור. הזוג האהוב של העונה האחרונה, שיתף אותנו איך המלחמה השפיעה על הקשר הטרי שלהם, איך הם תורמים את חלקם למדינה בימים קשים אלה והאם הם רואים תקווה בקצה המנהרה?
איפה אתם מתגוררים בימים אלה?
עינב: "ממש עכשיו חזרנו לדירה שלי בתל אביב, ובגדול היינו בדיוק בחיפושים אחר דירה משותפת וכל זה נקטע בגלל המצב. עם תחילת המלחמה, עזבנו את הדירה, כי פה אין ממ"ד וזה לא כזה בטוח, גם לא במדרגות כי יש שם חלונות. בגלל שהעדפנו מקום עם ממד, אני עברתי לגורי אצל הוריי בפתח תקווה ורז עבר להוריו בגבעתיים."
איך התמודדתם עם המצב ?
עינב: "אני ממש נכנסתי לפחדים וחרדות, הרגשתי שאני לא יודעת איך להכיל את הדבר הזה. גם הרבה חרדות ומחשבות נבעו מזה שאחותי הייתה במסיבה ליד, ומזל משמיים שקבעו לה הליך רפואי ברגע האחרון, וכמה שעות לפני הטבח, אני ואחי אספנו אותה. ואז עולות השאלות, מה היה קורה אם לא הייתי אוספת אותה? זה חלק מהמחשבות הטורדניות. מה שקרה בשבת פגע בתחושת הביטחון האישי שלי ושל כל אזרחי ישראל. רז לעומתי לקח את זה למקום של הסתגרות".
רז: "אנחנו בשני קצוות שונים, אם אני מחלק בצורה גסה, יש אנשים שמפחדים וחרדים וניזונים כל הזמן מחדשות, אני בצד השני של "אין בי פחד" משום מה, אבל זה כן מאוד נוגע בי, אני עד עכשיו לא מצליח להכיל את מה שקרה. אני נזהר מהמילה "דכאון", אבל אני לא ישן בלילה וכל הזמן חושב על זה, אני מכיר אנשים ממעגל שני ואחות של חבר והייתי בלוויות, אני לצערי קצת יותר שומר לעצמי את התחושות ופחות משתף וגם כשאני עם המשפחה אני בחדר בצד. אני מבין שהדבר הכי נכון זה לדבר אבל קשה לי להניע את עצמי לשיתוף".
איך השוני ביניכם השפיע על היחסים?
עינב: "האמת זה יצר לא מעט עימותים בינינו. כשאני בחרדה אני צריכה את החיבוק והחום, ובגלל שאנחנו מגיבים מאוד שונה, הוא נסגר, אז היה פה פער שלא הצלחנו לגשר עליו והיינו רחוקים אחד מהשנייה. כל אחד היה אצל הוריו וזה עוד יותר העצים את זה, אבל גם שאנחנו רבים אנחנו יודעים לדבר בצורה פתוחה וזה עוזר ואנחנו לומדים ומשתפרים. כשהוא נסגר, אני נותנת לו את המקום להיות לבד."
רז: "אני מודה שקשה לנו, גם רבנו על זה, היו אי הסכמות. היא צריכה עכשיו משהו שאני לא מסוגל לתת, אני נסגר וזה יכול להתפרש אחרת, כי עכשיו היא צריכה את השיח והחיבוק שאני לא נותן לה. הפערים הללו באנרגיות שלנו היו בינינו גם לפני המלחמה, אבל זה התעצם לאור המצב וקיבל עוצמות אחרות".
אז כשאתם נקלעים למקום של קושי כזוג, איך אתם יוצאים ממנו?
רז: "צריך להיכנס לפרופורציות. בסופו של דבר אנחנו פה ביחד, אחד עם השנייה, יש אנשים במצב נוראי, אז צריך להתרכז בטוב. על מה אנחנו מעזים לריב בכלל?"
עינב: "הייתי בשבעה של גיס של חבר שלנו שנרצח במסיבה והיו איתו שלושה חברים ברכב. אחד מהם אמר משפט שנצרב ל:י "עכשיו אני מבין בכמה שטויות התעסקנו וכמה חשוב להעריך את הדברים הטובים בחיים". בסוף, אנחנו בריאים שלמים וביחד וחשוב להתמקד בזה. וכשאני ורז נכנסים למצב של חוסר הבנה או פערים, אנחנו מתעלים את זה לעזרה לאחרים. הדרך שלנו להתמודד ביחד זה להיות בעשייה ונתניה לאחרים ולא להיות כל היום מול החדשות והסרטונים הקשים לצפייה".
רז: "אתמול עשינו מעגלי שיח עם שכנים קרובים כדי להביע רגשות. אני עצמאי, אז גם ירדה העבודה ואני מנסה לנצל את הזמן כדי לעשות משהו שאני יכול לתרום וזה עוזר. בשבועיים האחרונים אנחנו בעיקר מבשלים ארוחות שישי לחיילים ולמשפחות מפונות מהעוטף. זה נהיה שגרה קבועה".
עינב: "אנחנו גם מתנדבים במסעדות שאפשר לבשל שם. בשבוע שעבר קפצנו לחבר שלנו מחתונמי, רונן מימון שגויס למילואים. הוא ביקש סנדוויצ'ים עם שניצלים ומטבוחה, אז הכנו לכל הפלוגה שלו".
עד לפני שבועיים כיכבתם בכל מדורי הבידור. מאז שפרצה המלחמה ירדתם מהכותרות, זה חסר לכם?
רז: "אם היית שואלת אותי לפני חודש אם הייתי רוצה שיירד הבאז? אז הייתי אומר לך שכן, אבל בטח שלא בנסיבות האלה. אבל כן מרגש להביא אוכל לאנשים בשישי, למפוני העוטף, ולדעת שאנשים מתרגשים כשהם מזהים אותנו, זה מעלה להם חיוך ומה כבר עשינו שאנשים יתרגשו לראות אותנו? אז טוב שירדנו מהכותרות, אבל עדיין טוב שיש לי את הזכות לשמח אחרים. במקום שלי האישי, לי זה דווקא טוב שאנחנו בצד מהבחינה הזאת".
עינב: "לי זה מרגיש פתאום חיים אחרים, זה מרגיש כל כך רחוק כל הפרסום והכותרות, זה מרגיש שעכשיו זה החיים האמיתיים".
איזה טיפים הייתם נותנים לזוגות שחווים כמוכם פערים בתגובות למצב?
עינב: "הכי חשוב לדעת לתקשר החוצה מה שמרגישים. ליצור איזו שגרה אינטימית שלכם, משהו קטן ביום שעושה טוב בלב לשניכם. לא להישאר עם זה לבד, עם התחושות, לבקש חיבוק אם צריך, או לבקש לפרוק אם מרגיש צורך לזה, זה משהו שאנחנו למדנו בשבועיים האלה".
רז :"אני מודה, שלי מוזר להביא טיפים לאחרים. מי אני בכלל? אנחנו רק לומדים אחד את השנייה. אבל אני אדבר עליי ועל עינב - זה יכול להיות במילים או אפילו פיזי, בחיבוק, לחפש את הדבר הנכון לעשות תוך כדי שאנחנו יחד, להעריך את זה".
אתם אופטימיים לגבי ההמשך?
עינב: "אני אדם מאוד אופטימי. במהות שלי אני רוצה להאמין שהכל יסתדר ויהיה טוב ונצא מהמצב הזה מאוחדים וחזקים. איבדתי לגמרי אמון בממשלה, גם לפני לא היה לי אמון בה. אבל כרגע אני רואה את כולם מלוכדים ועושים יחד, אז יש לי אמון בנו בעם שלנו, בביחד שלנו, וזה מה שמחזיק אותי".
רז: "התקווה היחידה שלי ליום שאחרי זה לעשות "ריסט" לכל מה שהכרנו בשנים האחרונות. צריך לשנות דברים, לשנות את הממשלה, את החוקה. אומרים לא להתעסק במי אשם, ואני חושב שאם יש אשמים ברורים איך אני אמור לסמוך עליהם שהמצב לא יחזור להיות כמו שהיה?
התקווה היחידה שלי כשאני נופל לרגעים של מה יהיה בעתיד, זה שאני אומר שרק אם נעשה ריסט על הממשלה ועל למה שהכרנו עד היום, תהיה תקווה. אני חושב שהאחדות היא מרגשת, אולי זאת תקווה תמימה, אבל הלוואי ונמשיך להיות סולידריים גם אחרי. לצערי אני רואה בימים האחרונים שאנשים לאט לאט חוזרים לשגרה, חוזרים לעבודה, חוזרים להיות עצבניים בכביש ולקלל, השאלה אם נזכור להיות בערבות הדדית הזאת גם אחרי, אני מקווה שכן, הלוואי הלוואי, אבל לאנשים יש זכרון קצר. מקווה שלא נשכח מה שהיה ולא נשכח את האחדות, וכל השלטים של "אין ימין ואין שמאל" יהפכו למציאות, לזה אני מייחל, מקווה שזאת לא משאלה תמימה".
