לפני שמונה שנים הפכה השחקנית יובל שרף, לאמא לבנם הבכור נורי יחד עם בעלה הזמר שלומי שבן. בימים קשים של לחימה, שיתפה אתמול (שבת) שרף תמונה של הלידה ורגע לפני הנקה ונותנת לנו ניצוץ של תקווה. "בלידה של נורי היה רגע שהצירים היו בלתי נסבלים. אני זוכרת שאמרתי (יותר נכון צרחתי) 'זה ציר קשה!! קשההה! כואב לי, אני לא יכולה יותר' ובתוך ערפל הכאב שמעתי את איריס המיילדת אומרת לי: 'יובל, אם זה כל כך כואב לך, סימן שזה ציר טוב. הלידה קרובה'".
"המשפט שלה לא הפחית מהכאב אבל הוא הפך אותו לנסבל, כי בצד השני שלו התחלתי להרגיש חיים שמתקרבים אליי. אני חושבת על זה מאז, על האופן שבו השפה יכולה לעצב את התפיסה והנרטיב שלנו ולהפוך כאב לחיים. המילה 'משבר' מתארת בתרבות שלנו היום, נקודה של כאב ואובדן. אבל בעברית העתיקה המילה הזו קשורה דווקא לשלב הכרחי בלידה שאחריו בדרך כלל מגיח הראש של התינוק והכאב הפיזי מתחלף בחיים", כתבה שרף.
עוד הוסיפה: "טקסטים קדומים מספרים על 'אבן המשבר' שזו אבן שהיולדת הייתה יושבת עליה כדי שתתמוך את הלידה. הישיבה על אבן המשבר הייתה מצד אחד הרגע הכי כואב בלידה אבל הייתה בו גם ידיעה שהלידה מתקרבת ועוד קצת והילד יגיח. יש פסוק שלמדתי שנכתב במגילת איכה: 'כי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ': (איכה ב), הוא מתאר את השבר העמוק של החברה היהודית בירושלים בזמן חורבן הבית. המרכז התרבותי והרוחני השתנה והחברה היהודית הייתה צריכה למצוא מילים לספר סיפור חדש. אפשר ממש להרגיש את האימה ממה שעומד להגיע והכאב על מה שאיבדנו".
"אבל אולי מגילת איכה אומרת שלפני הריפוי והתקווה (שיגיעו) צריך להסכים לשבת על אבן המשבר, להרגיש כאב מציף אותנו כמו ים. לראות אותו, לא לטשטש אותו. אבל כמו בלידה להצליח לעבור דרכו, כמו שער, ולדעת שיש רפואה ויש התחדשות בצד השני. הים הזה לא ימלא את כל החלל, יש יבשה באופק שעוד מעט תתגלה. שגם אם קשה לתפוס נקודות אחיזה של אור הוא נמצא שם מאיר ומחכה לנו. כשהייתי בתוך החושך האישי שלי בזמן הריוני השני והיה קשה לראות את האור - הוא לבסוף הגיע עם לוקא. והמשמעות של שמו הוא מביא האור. הביאו את האור גם ברגעי חסד קטנים", כתבה שרף.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
