מהדורת חדשות 12 הפכו בימים אלה של מלחמה לדבר הכי נצרך בכל בית בישראל, כשהם מלווים אותנו בכל רגע מהפתעת הטבח הנוראי של השבעה באוקטובר, ועד השבת החטופים מדי ערב, שהפכה לסוג של שגרה. תמיד צרכתי חדשות אבל מאז ימי המלחמה השידורים המיוחדים מנגנים ברקע בכל יום, איתם למדתי להכיר יותר ולהתחבר אל הדמויות הקבועות המופיעות על המרקע, שמדווחים ומנתחים את החדשות באולפן או משדרים אותן מהשטח.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כך שלכל אחד מאיתנו יש את איש התקשורת שהפך בעיניו לגיבור המלחמה, את איש התקשורת שהפך לתגלית ואת איש התקשורת שמצליח להרתיח אותו. אפתח עם ירון אברהם, הכתב הפוליטי הפרלמנטרי שהפך לתגלית בעיניי. גם כאשר שמעתי את דיווחיו ואת פרשנותו בעבר, לא ייחסתי אליו תשומת לב מיוחדת, יותר מאשר לכתבים אחרים, כמו בימים אלה. יש לי סימפטיה לאנשים שהם רגשנים, שלא מנסים להסתיר את רגשנותם או לא נבוכים להזיל דמעה כאשר הנושא המדובר מעורר אמוציות כמו חמלה, אמפטיה והזדהות עם אנשים שחוו משבר, טרגדיה או כל עגמת נפש קשה.
ירון אברהם הוא רגשן והדמעות נקוות בזויות עיניו בקלי קלות מה שמצביע על רגישות גבוהה. זכורה לנו תגובתו כאשר דיווח על אותה גננת שהתעללה בפעוטות בגן, ואז נחנק מדמעות ונשבר. היום, כאשר הלב לא מסוגל להבין ולהכיל את גודל הטרגדיה שהתרחשה בשביעי לאוקטובר, ירון אברהם מדווח את השתלשלות העניינים, בקול נעים ועיניים לחות מהתרגשות, אך בד בבד לא חושש להטיל ספק, להעלות תמיהות ושאלות נוקבות הקשורות לאירועים, ולא מתוך שיפוטיות וביקורת המכוונות לפגוע, אלא מתוך אכפתיות ואמפטיה אמיתית וכנה.
זה לא חדש לכל מי שמכיר אותי, שדני קושמרו מבחינתי הוא כוכב על בעולם התקשורת. הוא לא פחות רגשן מירון אברהם, ועיניו לא מתלחלחות בקלות, אך בנקל אפשר להבחין דרכן את סערת הרגשות שמתחוללת בתוכו בכל פעם שהסיפור שהוא מביא למסך, צועק מאי צדק מקומם או עוול משווע מצד גורמים כאלה ואחרים. ברור לכולם שהוא לא מאוהדי הממשלה המכהנת אך לא חושש להביע את דעתו ולעורר סערה ברשתות החברתיות גם במחיר התקפות עליו מצד ביביסטים מושבעים. בעוד כתבים אחרים נזהרים מלהביע דעה ומגישים חדשות יבשות, אותן הם קוראים מהטלפרומפטר, קושמרו ממש לא מתאפק ותוקע את הערותיו הביקורתיות בין החיבורים ומתחת לחגורה של כל מי שעורר את חמתו. זאת גדולתו וזה ייחודו, על אף שיהיו אלה שיגידו שתפקידו רק לדווח ולא להביע כל דעה.
אבל את דני קושמרו כולם אוהבים, אז אני דווקא אשחה נגד הזרם, ואבחר בכוכב האמיתי שמנצנץ באולפני החדשות - ניר דבורי - הכתב לענייני צבא וביטחון. הוא היה ראשון לדווח על זוועות השבעה באוקטובר, כשתלשו אותו מהמיטה בשעות הבוקר המוקדמות בשבת, לעדכן את הצופים באירועי הטבח בדרום שעוד לא היו ברורים גם לו, כשהוא ניצב מול עדשת המצלמה מעט רדום, מהוסס, מבולבל, המום ממטר הידיעות שהתקבלו בנייד שלו. כשהוא מנסה להבין מה אמת ומה לא, ולאט לאט התחיל להזרים מידע שהותיר את כולנו בתדהמה אחת גדולה, עד שהוזעקו שאר מגישי החדשות 12 לדווח מאולפן החדשות.
ניר דבורי תמיד משדר אמינות, יש משהו בקול המרגיע שלו, בדרך הנעימה שבה הוא אומר את משנתו, שפשוט מחזיר לנו את הנשימה הסדירה. הוא תמיד יודע להצביע על נקודות חוזקה של הצבא, מה שמעורר בתקופה כזאת תקווה לקראת הבאות. הוא לא בוחל בביקורת ופרשנות מקצועית אבל האמון הגובר שלו בצה"ל ובניצחון תמיד גורם לנו נחמה ועידוד. במיוחד בימים אלה שרבים כבר איבדו את תקוותם ואנחנו שומעים על חיילים שנופלים בקרב וליבנו נחמץ. דבורי הוא זה שיודע ללחוץ על אותן נקודות מעוררות תקווה ולחזק את האמונה שלנו בצה"ל, תודה לו על כך.
בניגוד לניר דבורי, אוהד חמו הוא איש הבשורות הקשות. חמו עיתונאי המוסמך במזרחנות מהאוניברסיטה העברית, הוא קליבר רציני בכל הקשור לדיווחים על הסכסוך ערבי ישראלי בכלל, והמלחמה המתנהלת עכשיו בפרט. הוא וורבלי, רהוט, ברור, ענייני, ומצוי בהרבה פרטים ועובדות מהשטח. כדובר השפה הערבית, הוא יצר קשרים עם פלסטינים בצד השני, שמוכנים להתראיין אצלו, ועל כן, כל אינפורמציה שהם מנדבים לו, חיונית להבנת ההתרחשויות. הוא משדר אמינות ודיוק בעובדות גם כאשר הידיעות מצד האויב לא מרנינות ולא מנבאות טובות (למעט תקלת דיווח על ההפגזה של בית החולים, טעות שיכולה לקרות לכל עיתונאי). יחד עם זאת, ולמרות האמינות שאוהד חמו משדר, הוא מצליח באופן קבוע להוציא לנו את הרוח מהמפרשים, כאשר בכל פאנל של פרשנים שהוא משתתף בו, כאשר מדברים בשבחו של הצבא והצלחותיו, חמו ישלוף מידע שמשבש לנו את הרגשת הסיפוק מההישגים של המלחמה. כאילו ישר מנמיך ציפיות ואומר: 'חכו, אל תתלהבו כל כך מהר, לי, ורק לי, יש מידע שאתם לא מכירים והוא לא מנבא טובות'.
