אדוה דדון שידרה במהדורת שישי האחרון כתבה שערכה מתוך המקום המסוכן ביותר בעזה, שכונת חאן יונס, מרכז השליטה של יחיא סינוואר ובכירי החמאס. מגישת החדשות צילמה את מכתש ההריסות שהיה לפני ההפצצות של צה״ל הבית של יחיא סינוואר, והציגה את השרידים שנותרו מביתו, ביניהם מה שנותר מחדר הילדים, דובי גדול, שבתוכו הוחבא אמל״ח. כמו כן, הציגה נעליים וטענה שהן כנראה היו שייכות לראש החמאס יחיא סינוואר, שימו לב עם דגש על 'כנראה'.

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

אלא שהתגובות המכוערות מיהרו להגיע והרשת געשה וסערה סביב ההכרזה של דדון כי אלו הנעליים של סינוואר, והיא הפכה במהרה לסוג של בדיחה ברשת. למען ההגינות, מודה שגם אני לרגע נעתי באי נוחות על הספה בסלון הבית, כשהיא אחזה בנעל מאובקת צבאית, והציגה אותה כנעליים של הפושע הנתעב.

״תת רמה״: דודו אוואט פותח פה על אדוה דדון - ומתחרט

אדווה דדון ו''הנעל של סינוואר'' (צילום: צילום מסך חדשות 12)
אדווה דדון ו''הנעל של סינוואר'' (צילום: צילום מסך חדשות 12)

גם אני תהיתי עם עצמי, איך היא קובעת עובדה כזאת מבלי לבדוק אמינותה, ומה לא אומרים בשביל לסחוט עוד קצת רייטינג, ולמה בכלל עורכי המהדורה לא השאירו את הטייק הזה על רצפת חדר העריכה, אבל לא התעכבתי בפרט השולי, כי זה לגמרי שולי. הבית של סינוואר הפך למכתש הריסות וזה ההישג המרשים. במקום להתעכב בזוטות, בעיקר לא הפסקתי לשבח ולהלל את אומץ ליבה של מגישת החדשות הנועזת שנכנסה לאזור הקרב הכי מסוכן בעזה בעיצומה של מלחמה.  

כשקראתי את השיח המכוער ברשת, התעצבתי עד מאוד. התאכזבתי שקיימים בקרבנו - ועוד אחרי השבעה באוקטובר, צרכני תקשורת שמחפשים בכוח רוע. שרוצים להקניט אחרים שעושים את עבודתם נאמנה, שמתעכבים על השלילי, במקום להיאחז בחיובי. אילו הייתי במקומה של דדון, גם אם היה מובטח לי שכר מופקע, הייתי מוותרת על התענוג המפוקפק של להעמיד את עצמי בסיכון ולהיכנס למוקד הטרור של חמאס בעיצומה של מלחמה - ועוד לפני שמוטטנו אותם. יש מצב שגם הייתי מתעלפת רק מהמחשבה או לפחות משתינה במכנסיים מפחד. אבל דדון גיבורת המלחמה, לא היססה לרגע וקפצה על הזדמנות הפז שניתנה לה, שמגיעה פעם אחת בקריירה. להזכירכם, דדון הייתה גם בין מגישות החדשות הראשונות שירדו ביממה אחרי השבת השחורה לשטח המסיבה בנובה, לתעד מהשטח, ואף תיעדה ניצולים שהתחבאו עד הגעתה למקום. לא רק זה, דדון ראתה מקרוב את הזוועות שנותרו ביישובי העוטף הרבה לפני שנציג מהממשלה המכהנת בחר לראות אותן במו עיניו.

יש לציין שמבין כל מגישי חדשות מהדורת שישי בקשת 12, דדון היא העיתונאית שעשתה את הקפיצה הגדולה והמרשימה ביותר בקריירה מאז השבת השחורה. דני קושמרו, ניר דבורי, דנה וייס, יונית לוי, תמיר סטיינמן, ירון אברהם ואחרים, שזכו לאינספור תשבוחות על עבודתם המקצועית והאנושית בזמן המלחמה, היו גם היו, עוד לפני המלחמה גיבורי המהדורה והתרבות שלנו, ואילו דדון שנהגה לרוץ אחרי נוכלים, רשמה קפיצת מדרגה הכי משמעותית מאז פרוץ הלחימה. במקום להלל ולשבח את הצלחתה, אנשים מחפשים בכוח להנמיך ולהקטין.

לצד הדיווחים השוטפים והתיעודים מההריסות בעזה ומזירות הלחימה הקשות, שכבר כמעט לא מחדשים לנו דבר כי כבר ראינו הכל, מגיעה דדון, מגישת חדשות יפיפייה, עם הקול המעט ילדותי שלה וניצבת בתוך זירת המלחמה וההריסות, כאילו הוטבעה דמותה באפקטים, מרוב שזה נראה ויז'ן הזוי ומנותק מציאות. זה רק מגדיל ומדגיש את ההישגים הגדולים של צה"ל ברצועה.  

אדווה דדון, ידין גלמן (צילום: צילום מסך אינסטגרם)
אדווה דדון, ידין גלמן (צילום: צילום מסך אינסטגרם)