- אחרי סאגה ארוכה הורשע בשבוע שעבר ארי הרו, אחד מעדי המדינה נגד בנימין נתניהו ומי שהיה ראש הסגל של ראש הממשלה בשנת 2014, באשמת מרמה והפרת אמונים. הרו הודה בהתאם להסדר טיעון בפרשת חברת 3H גלובל, שביצע מכירה פיקטיבית של חברה. זאת במסגרת הסכם עד המדינה שנחתם איתו בפרשות 1000 ו־2000.
הרו כתב בפייסבוק: “אם יש משהו אחד שלמדתי במשך 8 שנים של שקרים, מניפולציות, סבל וכאב - השמש זורחת למחרת בבוקר". לפוסט המרגש הוא צירף תמונה שלו ושל אשתו בחמש השנים האחרונות, טליה פולק, כשהם מצולמים מהגב ברגע מפעים של זריחה. למרות הזריחה המרשימה הרו אמור להתמודד בהמשך כנגד דרישת התביעה להטיל עליו עונש של שישה חודשי עבודות שירות וקנס כספי בסך של 700 אלף שקל. הרו, כפי שקראתם כאן, הוציא ממש לאחרונה ספר בשם “שומר אחי", שעוסק ב"נתניהו ואובמה בשנה של טרור - קונפליקט ששינה את המזרח התיכון לעולמים".
הרו, כתבת שעברת שמונה שנים של שקרים, מניפולציות, סבל וכאב. אתה יכול לפרט?
“אני יכול רק להגיד שאני שמח שזה מאחוריי".
ואיך הולך הספר?
“אני מקבל עליו פידבקים מאוד חיוביים".
- “היו לי חיים מצוינים”
זמן קצר לפני שהלך לעולמו, התראיין לליאורה שדר הספורט האגדי נסים קיוויתי ז"ל. “היה נחמד לחיות, ובמצב שלי זה גם יהיה נחמד להיפרד". הראיון האחרון.
- עולם הספורט בפרט והציבור הישראלי בכלל נפרד השבוע מהשדר האגדי נסים קיוויתי, שהלך לעולמו בגיל 97. לליאורה הייתה הזכות הגדולה לשוחח איתו שבועיים לפני מותו, וקיוויתי, גם ברגעיו האחרונים, היה חביב ומסביר פנים כפי שהיה כל חייו. קיוויתי נחשב לפס הקול של הספורט הישראלי בשנות ה־70, ה־80 וה־90 של המאה הקודמת. הוא שידר אולימפיאדות, מונדיאלים ואירועי ספורט ישראליים רבים בימי הערוץ הראשון עם קרוב ל־100% רייטינג, שהביאו אותו לכל בית בישראל. בין השאר שידר את טבח הספורטאים במינכן 1972 ואת השער ההיסטורי של אלי אוחנה מול נבחרת אוסטרליה ב־1985.
היי נסים, זו ליאורה מ"מעריב". מה שלומך?
״בסדר, מחזיקים מעמד״.
אתה מאושפז?
״לא, אני בבית. על מיטת דווי בבית, אם את רוצה תיאור ציורי״.
מתי השתחררת מבית החולים?
״לפני כמה ימים״.
איך אתה מעביר את הימים? שומע על הזוועות שקורות?
״בקושי, אני קצת התנתקתי. באים חברים קרובים מאוד שלי, ואנחנו מבלים שעה־שעתיים פה ושם. אני מקשיב קצת לחדשות ולא מצליח להבין מה קורה כאן. והזמן עובר, והשעון מתקתק, המספרים הולכים וקטנים, השעות או הימים שנותרו לי. אני בדרך, אני לא אאריך ימים״.
עוד שלוש שנים אתה חוגג 100.
״אני לא אגיע לזה״.
למה אתה חושב?
״אני יודע את זה, אני לא אגיע לזה. הרופאים אמרו, זו ההערכה הרפואית, זה עניין של ימים״.
אתה מדבר על זה ממש בהשלמה.
״כן, מה אני יכול לעשות? לקום ולצעוק? אני מקבל את זה כמו שזה״.
אני מקווה שאני אדבר איתך עוד הרבה פעמים. אני שמחה שהיית בעולם שלנו, איש כמוך, רב־זכויות.
״אתם מגזימים בכל ההערכות״.
עשיתי עליך גוגל, לא מצאתי שום דבר רע עליך.
״לפעמים זה גם לא טוב (צוחק)".
למה?
״שאתה איש מן השורה, פשוט. לא, אני צוחק. אבל בואי נדבר ברצינות, את יכולה לכתוב כל מה שבא לך, כל מה שאת יודעת, וזהו. היה נחמד לחיות, ובמצב שלי זה גם יהיה נחמד להיפרד. היו לי חיים טובים, אני מקווה שלא הזקתי לאף אחד בחיים״.
המשפחה שלך איתך?
״בטח״.
אתה מצטער על משהו שקרה לך בחיים?
״וואו, זו כבר מחשבה עמוקה. עקרונית לא, אני חושב שאני נולדתי מחזיק דגל של מזל טוב בחיים. היו פה ושם נסיבות, אבל בחיים שלי כולם היו בסדר, לא היו לי שום דברים מזעזעים. מכל הבחינות היו לי חיים מצוינים״.
