מבחינת מגי טביבי, מגישת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 14, השנה החולפת הייתה רוויית הישגים מרשימים בקריירה. רצועת החדשות בהובלתה התברגה למקום השני בנתוני הרייטינג מול המתחרות הוותיקות; היא נבחרה להנחות את טקס המשואות בהר הרצל ביום העצמאות הקרוב בשנה הכי מורכבת שידעה מדינת ישראל; ובשבוע שעבר נכנסה לרשימת 30 הצעירים המבטיחים של מגזין "פורבס".
"אני מודה לקדוש ברוך הוא על כך. זה שלו. אני עבדתי ועדיין עובדת קשה כדי להרוויח כל הישג כזה ביושר", אומרת טביבי בצניעות. "לא מחפשת הנחות או טובות, אלא להיות מוערכת בזכות מי שאני. כל 'לא' שקיבלתי, כל אדם שזלזל, כל מי שלא נתן לי סיכוי, רק חיזקו וממשיכים לחזק את הרעב לפרוץ קדימה. לכן, אמונה ועבודה קשה הן התשובה, לכל מי ששואל איך".
הסופרת מגי אוצרי אמרה על בחירתך, "עכשיו גם 'פורבס' משתתפים בתהליך ההלבנה של ערוץ התעמולה הזה, עם פרגון למגישת המהדורה שלהם. ככה זה עובד. בהדרגה. מתחילים בפרזנטורית קלה לעיכול ובסוף מגיעים לאייטמים מפרגנים לינון מגל. מעדיפה לאכול מהזבל ולא לעבוד בערוץ 14". איך את מגיבה לדבריה?
“ההגדרה המדויקת לאמירה כזאת היא 'רעשי רקע'. צר לי שמי שמגדירה את עצמה כפובליציסטית ומתגאה בהיותה פמיניסטית, בוחרת להתבטא באופן כזה נמוך תוך שפיטה צרה של אחרים. אני גאה לעבוד בערוץ. מאחלת לה שהזבל שהיא מעדיפה לאכול יערב לחיכה. בתיאבון".
את עושה רושם של אדם מאוד מודע ופרפקציוניסט, יחד עם זאת את מאוד רגישה. עד כמה קשה לך עם הביקורות?
"קודם כל תודה. החתירה למקצועיות נדרשת, בטח בעבודה שלי כעיתונאית ומגישת מהדורה. התפקיד טומן בחובו הרבה מאוד אחריות לצד מחויבות ניכרת למערכת ולצופים בבית, ולכן השאיפה היא לחתום על המוצר הכי טוב שיש. יש בזה אתגר גדול, בדגש על עבודה תחת לחץ, אבל הסיפוק הוא אדיר. אין ספק שיש סיפורים שאת לוקחת איתך בסוף היום הביתה, שם הרגש גם זולג החוצה. לעניין הביקורות - ביקורת היא עניין לגיטימי וטוב שיש ביקורת, אבל כשהיא מגיעה ממקום לא ענייני ומוכתבת מראש זו כבר אינה ביקורת אלא פוליטיקה קטנה. זה מאכזב, אבל למדתי להתעלם. דבקה באמת האישית והמקצועית שלי".
אמרת בעבר שיונית לוי היא הרול מודל שלך. עדיין?
"אכן אמרתי בעבר שהיא מודל. מעריכה את עבודתה המקצועית, אבל היום אני במקום אחר. עברתי כברת דרך ארוכה, מתפתחת ומוסיפה להתפתח ולכן ההשקעה הכי טובה שלי היא במודל של 'מגי'".
מה היה הטריגר שגרם לך להתקרב לדת?
"תהליך החזרה בתשובה שלי הוא הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי. האמונה הפכה עם השנים לעוגן, שומרת אותי שפויה על הקרקע. היא הכוח גם בשעות קשות. אם אנסה להניח את האצבע על הטריגר, ככל הנראה זה יהיה אי שם, זמן קצר אחרי היציאה מהתוכנית ('האח הגדול') שבה נחשפתי לראשונה. יצאתי לנקודה מאוד חשוכה בחיים, איש לא היה שם לעמוד לצדי. בדיעבד, נקודת השבר הזו הייתה ההיוולדות שלי מחדש. היום שמירת השבת, התפילות או ההליכה לבית הכנסת הפכו לחלק בלתי נפרד ממי שאני. לא פעם העדתי שהסוכן שלי הוא הקדוש ברוך הוא. אמשיך לומר זאת בקול. אני חבה לו כל מה שיש לי".
איך הגעת לחדשות? איך הצלחת לפרוץ את גבולות הריאליטי?
"התחלתי את הדרך לפני כשלוש שנים כמבזקנית ואחר כך כמגישה בערוץ 20, שלימים הפך לערוץ 14. תחום החדשות קסם לי. מהר מאוד התגבשה השאיפה להפוך לעיתונאית ומגישת חדשות חוקרת. השקעתי לילות כימים ללמוד, לחקור ולייצר תוכן מעניין. מנהלי הערוץ נתנו לי בהמשך להגיש תוכניות אקטואליה מרכזיות, השיא היה כשנבחרתי להגיש ב־2021 את המהדורה המרכזית. אני לא חושבת שיש נוסחה אחת להצלחה, למען האמת, זה גם לא העסיק אותי במעבר בין עולם אחד לאחר. הדרך לא הייתה קלה ולוותה בהרבה מאוד אתגרים. סגרו בפניי את הדלת לא מעט, וכשסגרו, חיפשתי את החלון. אמונה היא המפתח. האמנתי בקדוש ברוך הוא, האמנתי בעצמי. הטיפ הכי גדול שאולי אוכל לתת לקוראי השורות עכשיו הוא לא לאפשר לפחד שלכם להיות גדול מהאמונה. הכי קל להתייאש. תעזו לחלום גם על הבלתי אפשרי, פריצת גבולות מעולם לא הייתה מילה גסה".
תכונת המצוינות ליוותה אותה כל החיים, גם בשירותה הצבאי, שם שירתה כלוחמת מעברים במשטרה הצבאית. במהלך השנים גם הספיקה לעשות תואר ראשון במשפטים, וכילדה הייתה ספורטאית, שחיינית מצטיינת ותחרותית. כשהיא נשאלת מדוע פרשה, היא עונה בפשטות: "מיצוי".
"התחלתי ללמוד לשחות בגיל 6 למרות ששנאתי את המים", היא מספרת. "מה שהתחיל כקורס שחייה הפך לאהבת חיים גדולה. 11 שנים של עבודה קשה, מסביב לשעון. התמכרתי לתחרות, לאדרנלין, לחשיבה שאתה יכול בכל יום להיות טוב יותר או מהיר יותר ממה שהיית אתמול. בפרישה הגדולה, רגע לפני הגיוס, הבנתי שהגעתי לתחושת מיצוי, שכנראה החלום הגדול הוא לא להיות ספורטאית בגיל 30".
עשית כברת דרך בקריירה. מה עם זוגיות, בית ומשפחה?
"כל דבר בעתו. אני לא במרדף אחר הגיל ובטח שלא עומדת עם שעון לשאלה 'מתי זה יקרה?'. מתמקדת כרגע בכתיבת פרק מאוד משמעותי בחיים שלי, והוא זה שמקבל וימשיך לקבל את מלוא תשומת הלב עד שאחליט שהגיע הזמן לכתיבה של פרק נוסף. סדר העדיפויות שלי ברור, ואגב היה ברור עוד מגיל צעיר, אמא תעיד על כך".
טביבי נולדה וגדלה בחולון בשמה המקורי, מרגרט קקולי, להורים ממוצא פרסי, ולה אח אחד. הוריה התגרשו כשהייתה בת 7, והקשר עם אביה נותק לשנים רבות וחודש ממש לאחרונה. "לא הרבה אני זוכרת מאותם ימים", היא מודה. "אבא חזר לחיים שלי כשהייתי בת 18, ונפגשתי איתו לראשונה לא מזמן. אני חייבת לנכס את ההתקרבות שלי אליו לחזרה שלי בתשובה, כי היא זו שהובילה אותי למקום מאוד מפויס ונקי. אומנם מדובר בתהליך שלא קורה ברגע, אבל המטענים וסימני השאלה הפכו לנחלת העבר. החיים קצרים מדי להלקאה עצמית. היום אני שמחה ומברכת על הקשר איתו".
למה בחרת לשנות את השם בגיל מאוחר?
"נולדתי בשם 'קקולי' ולקראת גיל 20 החלטתי לשנות לשם הנוכחי 'טביבי' מתוך תחושה עמוקה של כבוד והערכה לאמא שלי. היא לביאה אמיתית שנלחמה עליי ועל אחי לאורך השנים. זה המעט שיכולתי לעשות עבורה".
הגעת רחוק ומהר בקריירה, לאן עוד את שואפת? פוליטיקה?
"שאלת מיליון הדולר. לא אחת שואלים אותי אם התחנה הבאה בחיים היא פוליטיקה. לפני עשור הייתי ככל הנראה משיבה לך בחיוב לשאלה. חלמתי תמיד להשפיע, להיות חלק ממובילי השינוי בחברה, לכן התחום סקרן ומשך אותי פנימה. הייתי משוכנעת שזו הבמה להגשמת חלום המגירה שלי. לשמחתי, השנים לימדו אותי אחרת. מאמינה שדווקא היום, במקומי הצנוע, יש לי את היכולת להשפיע הרבה יותר ולייצג את קולן של הרבה מאוד נשים, ולא רק אותן. אז מה הלאה מכאן? כל מה שיחליט הקדוש ברוך הוא - יתקבל בברכה".
הראיון המלא עם מגי טביבי יעלה מחר (שלישי) במעריב אונליין.
