בין מילואים ל״רוקדים עם כוכבים״, תפסנו את השחקן דור הררי לראיון מיוחד ל-TMI כשלצידו הרקדנית המקצועית שצוותה לו בתוכנית ג׳וליה שחר, שלפי הררי מדובר במורה קשוחה במיוחד. אבל כמובן שהדבר הכי מורכב עבורו זה המעבר הקיצוני בין שדה הקרב לרחבת הריקודים. על כך הוא סיפר בגילוי לב - על התחושות בכל הדבר הזה ולמה חשוב ללכת לטיפול.
״האיש הזה הוא אדם משוגע, לטוב ולרע״, אמרה שחר על השחקן בתחילת הראיון.
רגע, וג'וליה קשוחה באימונים?
״בכלל לא. היא מאפשרת לי לאחר, לצאת להפסקות מרובות. עבדנו על התשובה הזו בבית כן?״, סיפר.
היו רגעי משבר בחדר החזרות?
״מדובר בחייל, הוא חזר ממילואים, מה עכשיו, אני אריב איתו על מה? על תנועה?״, אמרה ג׳וליה מחויכת.
בהקשר הזה, איך אתה מרגיש עם המעבר החד בין המילואים לתוכנית?
״תראי, בשלב הזה, כשאנחנו שמונה חודשים מאז השבת השחורה, אני בדיוק כמו מאות אלפי מילואימניקים. אתה פשוט מתרגל לזה שאתה קופץ, חוזר, חוזר, קופץ. אז יש משהו יותר מוכר בגוף לפחות. אבל, להפסיד פתאום שבועיים חזרות, זה לא פשוט. זה מלחיץ, אנחנו עובדים כל כך קשה ואז יש לי שבועיים פתאום שאני נעלם ובזמן הזה כולם מתקדמים וממשיכים לעבוד״.
ומבחינה רגשית, איך הקיצונית הזו משפיעה עלייך? יש לך איזה רגע לעבד את זה?
״אני משתמש בכלי עתיק וטוב - קוראים לו הדחקה. אבל אני גם מרגיש שלהשתתף בתוכנית זה חלק מהפורקן. הנה, לדבר איתך על זה, ובין היתר גם ללכת לטיפול, זה משהו שלא עשיתי כל כך. אז גם זה נותן לי הרבה. ואני חושב שאחד הדברים הכי משמעותיים של החיים שלי זה הצוות שלי מהצבא. אנחנו אותם חבר'ה מגיל 18 והם הלב שלי. אנחנו מאוד פתוחים, ולהיות איתם זה מקל. אני נאחז בדברים האלה, אני לא מחפש פתרון מיד, ולהבין דברים מהר. זה גדול מכולנו, וכל לוחם מילואים שקופץ וחוזר יתמודד בדרכו. אני רק יכול לתת טיפ שהוא פשוט לשתף. כן לדבר על זה במידת ההיגיון. יש אנשים שמרגישים עם זה בנוח ויש כאלה שלו. כל אחד והדרך שלו, אבל זה קריטי. באמת, בשבילי להגיד את זה עכשיו - זה לפנות לאנשים ולהגיד ׳כולנו בחרא הזה ביחד וכל אחד עובר משהו. לא משנה אם אתה במילואים או לא׳״.
עלו המון ביקורות נגד שידור תוכניות ריאליטי ובפרט בנוגע ל״אח הגדול״ בזמן המלחמה כשאזרחנו עדיין חטופים בעזה. מה אתם חושבים על זה?
״אני כן יכולה להגיד שאומנות, זה מה שעושים ב׳כוכב הבא׳ וב׳רוקדים עם כוכבים׳. לא מתעסקים בשטויות. אמנם נועלים אותנו בתוך סטודיו, אבל זה לכמה שעות ביום, ואנחנו בסופו של דבר יוצרים משהו. החיים באיזשהו מובן ממשיכים, אז אנחנו אלה שמייצרים את המוזיקה ומייצרים את הריקוד ומייצרים את השירה ואת האמנות. אנחנו נותנים אתנחתא מסוימת״, אמרה ג׳וליה.
עוד המשיכה וסיפרה: ״כולנו נושאים איזושהי אשמה, כל אחד יותר או פחות. אבל בכנות אני חייבת להגיד, לפני שהבנתי שאני רוקדת עם דור הרגשתי מעט אשמה. אמרתי לעצמי ׳וואו יש עדיין חטופים ויש מלחמה׳, ואז הגיע דור שמוקפץ למילואים תוך כדי, והוא קופץ מהעולם הזה - מהחזית הזו לאחרת. זה מטורף. ואני מרגישה שלהיות צמד עם לוחם אמיתי, באמת בשיא הכנות - זה מוריד איזה שהיא אבן מהלב. הוא מכריח אותי להיות שמחה, הוא מכריח אותי להמשיך לחיות ואני מצייתת לו״.
