כוכב "חתונה ממבט ראשון", רפאל יונתן עמר, ששודך לעידית אליהו, בזוגיות שלא שרדה את הריאליטי, עלה על מדים מאז השבעה באוקטובר כקצין בחטיבת הנגב, חטיבת חי"ר ומזה שבעה חודשים הוא משרת במילואים בצה"ל. כעת הוא משתף בפוסט ארוך בכאב על הקושי הכפול שחווים חיילים בשטח ובעורף, על איך הם הפכו לשקופים ולא זוכים להערכה - לא מהמדינה ולא מהאזרחים. בנוסף, משתף עמר כי בעקבות המילואים, נאלץ לסגור את העסק שהקים אחרי 14 שנים.
"אני זמנית פושט מדים אחרי חודשיים וחצי נוספים בדרום, רובם ברפיח. זאת אחרי שבמצטבר מאז ה7.10 אני וחלק גדול מיחידתי סביב 7 חודשים מסתובבים על מדים. בשונה מהגיוס הראשון בחודש אוקטובר בה כולם שעטו ליחידות שלהם עוד לפני שהחייגן צלצל, תקופה שבה עם ישראל והעורף חיבק ונתן כוח ורוח גבית לכל הלוחמים /ות אנשי ונשות המילואים... הפעם ובחודשים האחרונים זה הרגיש אחרת.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
יש תחושה שהעורף מנותק מאוד מהשטח ומההבנה שאנחנו במלחמה אמיתית. לא מבצע, לא פשיטה ויציאה, פשוט מלחמה. ולא רק בדרום ובצפון, גם במעגלים נוספים. זה בא לידי ביטוי באופן שבו האנשים ששבים למדים מרגישים את הלחץ ואת אי ההבנה מהבית ללמה שוב הם מתגייסים? (בלי רגע של שיפוט, גם שם יש את המחיר שהמשפחה משלמת).
הצגת פוסט זה באינסטגרם
זה מורגש בכך שהמערכת בחוץ הרבה פחות מחבקת, מפרגנת ותומכת באנשים המדהימים האלו, שבוחרים שוב ושוב שוב להיכנס מתחת לאלונקה בתקופה הכי קשה ושוחקת שיש, בזמן שאחרים מנהלים את חייהם, החופשה הבאה שלהם ועיסוקם כבשגרה, וטוב שכך.
זה ניכר במקומות העבודה, ברשויות, במסגרות הלימוד שפשוט לא ששים לעטוף ולהתחשב באנשים שלנו. ולא די בכך, הם באמת לא מבינים למה אנחנו בוחרים שוב ללכת. הם שואלים שאלות כמו 'אין מישהו אחר שיכול ללכת? למה רק את/ה?, 'מה יוצא לך מזה? גם ככה אף אחד לא סופר אותך'.
וכך נוצר מצב שהאנשים שלנו נמצאים במלחמה ובמאבק כפול. גם מול מה שהם חווים בשטח, בלחימה, או בכל המערכת התומכת את הלחימה, וגם אל מול מה שקורה בבית, בעסק, במכללה, במקום העבודה ובמעגלים נוספים.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ואני שואל... איך זה הגיוני? הרי כל האנשים המדהימים האלו, שהם מהטובים ביותר שיש למדינה, מקריבים כל כך הרבה. בשביל מי הם עושים את כל זה? בשביל איזו הטבת גלידה 'גולדה' שמקבלים? בשביל איזה מענקון נחמד שמכסה בעיקר הוצאות שהצטברו? בשביל יוקרה? -פחות...הם עושים את זה למרות שכל כך הרבה דברים לא תקינים כאן. למרות חוסר השוויון, למרות מנהיגות קלוקלת, למרות ריקבון שלטוני (מימין ומשמאל). הם עושים את זה עבור כולם כאן, עבור המשפחות, עבור הבית היחיד של העם היהודי והישראלי שנמצא בסכנה אמיתית (וזו לא עוד סיסמא).
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אז איך זה לעזאזל לא עוטפים את ההכי טובים? את נושאי האלונקה, את ה"פרייארים בכחול לבן"? איך התרגלנו והם הפכו אט אט שקופים ומובנים מאליו? ובמקסימום הם מקבלים איזה מילה של: "וואלה כל הכבוד אחי..."המדינה צריכה לפרוס להם שטיח בכניסה לבית, לדאוג לכל צרכיהם לא לחודש חודשים... לשנים קדימה! להשכלה שלהם, לעסקים שלהם, למקומות הפרנסה שלהם, למשפחות שלהם. הם עמודי התווך של החברה, הם אחוזים בודדים ממש! (כ3-5%) מכלל המדינה שעושים את זה.
החברה צריכה לחבק אותם, לאפשר להם את כל ההקלות שרק ניתן, בצ'ק נדיב ולהצדיע להם. לא כי עבור זה הם עושים את זה, אלא כי זה המעט שהחברה חייבת לתת להם חזרה, כדי שיוכלו לעמוד על הרגליים יום אחרי ושירגישו שאינם שקופים.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
