מאיה בוסקילה בראיון חשוף: “מאז ומעולם משכתי אש. אני חיה את חיי ועושה מה שטוב לי"

מאיה בוסקילה יצאה בשבוע שעבר ברשתות בהצהרת אהבה פומבית לבן זוגה בארבעת החודשים האחרונים, שאולי שלוים, מעסה רפואי במקצועו, הצעיר ממנה ב־17 שנים. “אתה האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיי, אתה ההוכחה שאהבה ענקית כנה ואמיתית יכולה לבוא בכל הבדלי הגילים. אני אוהבת אותך חיים שלי", כתבה הזמרת, שרק לפני שנה וחצי התייצבה על מדרגות הרבנות בפעם השנייה בחייה, אחרי נישואים קצרים של שנה שידעו המון עליות ומורדות, ובעיקר כותרות במדורי הבידור. “יצא לי להיות לבד מאז הגירושים, ואני חושבת שהלבד עשה לי מאוד טוב, כי חיברתי את עצמי למקום הכי טוב שיכול להיות", היא מספרת, “זה היה מסע פרטי שלי לתוך עצמי כדי להבין מה באמת אני רוצה".

ומה באמת את רוצה?
“אני רוצה, בראש ובראשונה, לחיות טוב עם עצמי ואני לגמרי הגעתי למקום הזה. אני מאושרת ומרגישה אנרגטית מתמיד, אני רוצה חבר לחיים וברוך השם מצאתי. שאולי הוא החבר הכי טוב שלי, יש לנו אהבה גדולה, יש לי ילד שהוא כל עולמי, יש משפחה, יש קריירה, טוב לי, לא חסר כלום. אני רוצה להמשיך לשיר ולשמח, חסר טיפה יותר הופעות והכל מושלם".

מאוכזבת מזה שהתגרשת בפעם השנייה בחייך?
“אני לא מאוכזבת משום דבר בחיים. החיים צריכים לקרות, את רק יכולה להודות על הטוב ומהלא טוב להפיק לקחים. כל אדם שהגיע לחיי, נתן לי מתנה, אם היא טובה או לא, זה לא משנה. העיקר להתפתח, לגדול ולהבין מה אני רוצה וצריכה. כל אדם הוא תחנה ברכבת הגדולה של החיים שלך. לדוגמה מתן, אבא של לני, מנישואיי הראשונים, היה שם כדי לעשות אותי אמא ובזכות זה להפוך אותי לאדם יותר טוב. וכל השאר היו כדי להראות לי מה אני צריכה ורוצה היום. לכל אדם יש תפקיד בחיים שלנו, ואני מברכת על זה".

היית בין האומנים הראשונים שדיברו בפתיחות על חרדות וכדורים פסיכיאטריים.
“כן, ואני מאוד שמחה על כך, כי מאות בני נוער ואנשים בוגרים כתבו לי במשך השנים ‘איזה כיף שאנחנו לא מרגישים לבד'. אפילו היום זה לא נושא מספיק מדובר, וחבל שלא מדברים על זה בבית הספר, אנשים מרגישים שהם לבד ויכולים להשתגע, וזה משהו שאפשר לפתור ולהיות מאושרים. אני על כדורים ומצאתי את האיזון הנכון לי. זה הפך אותי לאדם יותר סבלני, לאמא יותר טובה. זה הציל את חיי, חשוב שיידעו שיש פתרון, וחוסר האיזון של הסרוטונין במוח הוא כמו מחלת השפעת של שנות ה־2000, צריכה להיות מודעות וצריכים לדעת שיש טיפול".

אני פוגשת את בוסקילה בשעות הצהריים המוקדמות, בדירת היוקרה שבה היא מתגוררת בכיכר המדינה בתל אביב. הדירה מעוצבת בטעם טוב. היא בדיוק התעוררה משינה, שטפה פנים ולא הספיקה להתאפר, אבל נראית קורנת ויפה מתמיד, כאילו הזמן אצלה עמד מלכת. היא שותה שלוש כוסות קפה ומעשנת סיגריות, וכשאני מחמיאה לה על הפיגורה הדקיקה והמחמיאה, היא לא מתביישת כמעט להתפשט מולי ולחשוף בפניי את התוצאות המרשימות. ניכר שהיא מאוהבת ונמצאת במקום שלם מאוד בחייה. שאולי מחייג במהלך הראיון, כשהוא לא מודע לנוכחות שלי במקום, ומרעיף עליה מילות אהבה שלא מביישות סרט רומנטי מרגש. “ילדה שלי, אני אוהב אותך, את החיים שלי", הוא אומר לה. “אמרתי לך כבר שהוא חד־קרן?", אומרת הזמרת בחיוך ערמומי.

לני, בנה המתוק, ניגש לבקש ממנה שתסיים במהרה את הראיון ותיקח אותו ליום כיף בקולנוע. “אז תיתן לי נשיקה", היא אומרת. “אני טסה מחר להופיע בחתונה במיקונוס ולא שלחתי אותו לבית הספר כדי לבלות איתו עוד זמן לפני הטיסה, הוא מתבאס שלא שלחתי אותו לבית ספר, אבל בשבילי זה חגיגה להיות איתו. כמה שיותר רק להיות איתו", היא מסבירה.

עד כמה קשה להיות אם חד־הורית?
“הכי פשוט בעולם, זה יותר פשוט מלהיות בזוגיות עם מישהו, אם את אמא עובדת ומתפקדת, אז הכל בסדר. תשע וחצי שנים שאני לא לבד, אני עם היצור הקטן והמדהים הזה שאני מאוהבת בו עד עמקי נשמתי. אני חיה למענו ואני אתן את כל כולי בשבילו".