אנחנו בפתחו של יום הבחירות לכנסת ה-25 והשנה, כמו בכל שנה של בחירות, אנחנו רואים שיותר ידוענים ומפורסמים בביצה הישראלית לא חושפים את עמדתם הפוליטית. דווקא כיום, בעידן של כוחן העצום של הרשתות והיחלשות גופי התקשורת, אותם מובילי דעה שניתנה להם במה להשמיע את קולם ולהגיע לקהל יעד גדול, בוחרים להישאר אילמים ומפוחדים.
אותם מפורסמים בעלי יכולת להשפיע על סדר היום הפוליטי ולעצב את אותו חתך אוכלוסין רחב של בני ה- 18 פלוס שעוד לא מגובשים פוליטית ומצביעים מהתרשמותם בטיקטוק או לפי הצבעת הוריהם, בוחרים לשמור על שתיקה ולא לעשות שימוש בהזדמנות החשובה שניתנה להם.
אז למה חוששים ידוענים בתעשייה לחשוף את הצבעתם בבחירות ומתחבאים כמו שפנים מאחורי תירוצים מביכים של אומנות בלבד. אין כמו ניסיון העבר שיראה שכל ידוען שדיבר בפתיחות על עמדותיו הפוליטיות, הרגיש כי הפסיד עבודות בתעשייה, ומציין לכל המעוניין לשמוע כי פספס הזדמנויות של קריירה מזהירה שאלמלא דיבר בפתיחות על דעותיו בעיקר הימניות היה יכול לנופף בהם כיום בגאווה.
האומנם?
כמובן שלהאשים את הפוליטיקה, שגם ככה אשמה בהכל כמו גם בקיטוב המשסע ומלחמת שנאת האחים שלנו, במקום לשאת אחריות אישית על כישלון או חוסר כשרון, זאת דרך נפלאה לטפח אגו פגוע. לעומת זאת, גם אי אפשר להתכחש לעובדה שהתקשורת הייתה עוינת כלפי ידוענים תומכי נתניהו מאז ומתמיד ויש לא מעט ראיות על מקרים של מפורסמים שסומנו כהבטחה גדולה בתעשייה ומצאו את עצמם מחוץ למעגל התעסוקתי, כמו לדוגמא אלירז שדה שסומן כטאלנט, מנחה ושדרן רדיו מצליח, שלא היסס לשפוך את משנתו ואהדתו לטובת משפחת נתניהו, ואף נבחר לשמש מנחה הליכוד TV . אך עד מהרה מצא עצמו בשולי התעשייה, ממודר מהצעות אטרקטיביות בערוצים המובילים, לטענתו - בגלל דעותיו הפוליטיות. יש שיגידו שכבר מוצה מסיבות אחרות מקצועיות. אולי זאת הסיבה שהשנה בחר שדה אפילו לצאת בציוצים נגד נתניהו בניסיון ככל הנראה לשקם תדמית שנפגעה.
נכון, תמיד יש את אותם יוצאים מן הכלל, שלא חוששים לשתף ברשתות את התמונה שכבר מזמן לא מרגשת ולא היסטורית, כי הפכה לשכיחה בשנים האחרונות, אותה תמונה שלהם מהקלפי חושפים את פתק ההצבעה. אך הבחירה שלהם כלל לא מפתיעה כי גם ככה הם מעורבים פוליטית בכל ימות השנה, לא רק בימי הבחירות והם עושים זאת בלי מורא ופחד מסיבות רבות ומגוונות, אולי כי חולמים יום אחד על משרה פוליטית, או כי אין להם גם ככה מה להפסיד מבחינת הקריירה המדשדשת שלהם בפרונט, או אולי, רק אולי, הם פשוט נאמנים לעצמם.
כמו לדוגמא ניקול ראידמן שמקדמת נמרצות את בנימין נתניהו ומשפחתו, ואין לה שום סיבה לחשוש לפרסם את עמדותיה הפוליטיות שלרוב מנוגדות להלך הרוח התקשורתי, כי היא לא זקוקה לעבודה בתעשייה וגם לא חוששת ממעריצים שיחרימו את יצירותיה. כך גם אביבית בר זוהר, תומכת נלהבת בנתניהו שממילא לא קיבלה מעולם תוכנית בהנחייתה, וגם לא זכתה לפירגון ואהדה לטענתה מהתקשורת. גם הראפר יואב אליאס הידוע בכינויו הצל, אשר הכריז כי ישים מחר את בן גביר בקלפי וידוע כפעיל ימני קיצוני או כוכבת הראליטי ולוחמת החיות טל גלבוע שמינפה את תמיכתה במשפחת נתניהו לעבודה של ממש.
להבדיל מסלבס המזוהים כתומכים נלהבים של נתניהו, יש גם מתנגדים מהצד השני של המפה הפוליטית ובעיקר האנטי ביביסטים, שלמרות שהם מיישרים קו עם התקשורת ולא חוששים להביע את דעותיהם, גם הם ספגו ביקורות נוקבות. לדוגמא, הבדרנית אורנה בנאי, שהגיעה בעצמה למחאות נגד נתניהו וכינתה את מצבעיו כלוקים בעיוורון מוחלט אך הואשמה כמי שמסיתה לאלימות נגדו, השף טום אביב שיצא נגד נתניהו, אסי עזר ונדב בורנשטיין מתריעים בפני פוליטיקאים כמו בן גביר סומוטריץ המאיימים על זכויות הקהילה, מיה דגן שכותבת באומץ רב פוסטים נגד נתניהו, רותם סלע שהעזה להביע דעה התומכת בשוויון זכויות למען ערבים וחטפה מטר של ביקורות, כל אלה ואחרים זכו למתקפה קשה, תגובות נאצה וקריאה לחרמות.
בואו נדבר רגע על המקרה הכי בולט בתעשייה הבידור בשנים האחרונות, הוונדרוומן המצליחה גל גדות שתמיד מדברת בגאווה בראיונות בינלאומיים וברשתות על מדינת ישראל וחגי ישראל, ויום השואה, אך מעולם לא הביעה עמדה פוליטית ולא לקחה אף צד בסכסוך הישראלי פלסטיני. לה, לעומת כוכבים בישראל, יש המון מה להפסיד, מבחינת הדולרים המרשרשים כמו קמפיינים בינלאומיים, סרטים הוליוודיים, אותה עוד איכשהו אפשר להבין. אבל פה במדינה הקטנה שלנו? שגם ככה מחולקת וחצויה לתומכי נתניהו ומתנגדיו, בעיני אין מה להפסיד ואפילו יש סיכוי לרווח. במקרה הרע יפסידו הסלבס תומכים אבל יזכו במעריצים חדשים מהזירה הפוליטית שלהם, או אולי יזכו להתנוסס בכותרות שליליות או בתגובות נאצה שמהר מאד ידעכו רגע אחרי הבחירות.
אם נתמקד בזמרים, או שחקני תיאטרון, הם חוששים לאבד את קהל המעריצים שלהם ברגע שיתגלה כי מושא הערצתם, מצביע בקלפי למפלגה המתחרה. אז במקום לעמוד בגאון ולהודות אני לא חושף עמדות פוליטיות כי אני חושש לפרנסתי, הם מוכרים לנו תירוצים שהם לא מערבים אומנות טהורה עם פוליטיקה מלוכלכת. נו שויין.
ואני חושבת, אולי אני טועה, שאומן מביא לא רק את היצירה, אלא גם את הסיפור והאישיות שעומדת מאחורי היצירה, אז למה לסבן את המעריצים ולמדר אותם ממידע כה חשוב על השאיפות והחלומות של אותו היוצר לגבי עתיד המדינה.
לחשוש להביע דעה פוליטית זה אלימות לכל המשתמע מכך, לא פיזית, ואיך יצחק רבין ז"ל אשר נרצח בדם קר על ידי מתנקש על רקע דעותיו הפולטיות, דווקא ביום בו עמד על במת עצרת השלום אמר "האלימות היא כרסום כל יסודות הדמוקרטיה יש לגנות אותה להוקיע אותה ולבודד אותה".
אז קדימה הצביעו , השפיעו ושתפו בבחירתכם. יכול להיות שיצא מזה גם משהו טוב.
אני אם תהיתם, מצביעה "יש עתיד".
