מאז פרוץ מבצע "חרבות ברזל", הזמר והיוצר דודו אהרון לא נח לרגע, כשהוא נוסע בין הופעות בפני חיילים ומשפחות מפוני הדרום ומשמח את הקהל, שלפעמים נמצא רגעים אחרי אירועים נוראיים וטראומטיים ביותר. יחד עם העצב ושכול שממלאים את האוויר במדינה בימים אלו, משתדל אהרון, כפי שהוא מספר בראיון ל"מעריב" להפיץ מוזיקה ולהביא אפילו שירים שמחים ומקפיצים לאלו שזו היא טיפת השמחה היחידה שלהם בימים אלו.
"אני יוצא לשמח את חיילים צה"ל הצפון בדרום ואת תושבי הדרום בישראל. ה' נתן לנו את הזכות להרים את המורל הלאומי", מספר אהרון. "אני מקווה לעשות, גם אם מיום ליום אני לא מצליח להיענות לכל הבקשות מפאת הלו"ז הצפוף, אני מעביר לקולגות שלי שגם נרתמים. אמנם לא גייסו אותי לצו 8 אבל מבחינתי אני מגויס בצו 8 מלא".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ספר על מפגש מרגש במיוחד? משהו שנגע בליבך.
"הופעתי לתושבי הדרום שפינו אותם, והיו גם תושבים מעוטף עזה, הייתה משפחה מנתיב העשרה שחוו את הטבח הנוראי. האמא פנתה אלי ואמרה: 'אני רק שבועיים מאז הטבח הנוראי שהיה לנו ביישוב. אני בוכה מיום ליום, מלוויה ללוויה, קוברת את החברים הכי טובים שלי, הפעם הראשונה שחייכתי - זה היה בזכותך. תודה רבה שניחמת אותי, ושימחת את הילדים שלי שהיו נצורים בממ"ד מעל יממה וחוו טראומה נוראית'. פתאום לראות אותם רוקדים, זה הרגע הכי מספק שבשבילו יצאתי מהבית".
איך קיבלת את ההחלטה לצאת ולשמח חיילים, איזה לבטים היו לך?
"לא הייתה שום התלבטות, חיילים בעורף מסכנים את החיים שלהם בשבילי, בשביל כל עם ישראל, מן הסתם הבנתי שאני צריך לצאת מהבית ולרוץ לכל הבסיסים. המצב רוח היה ברצפה. ראיתי אנשים מכונסים, מדוכאים, ישר התעשתי על עצמי. לא היה לי ספק אפילו קטן. אמנים אמרו 'אנחנו לא יודעים אם לשיר שירים קצביים'. הם הביאו אותנו לא בשביל להביא עוד עצב, יש ממנו מספיק. באנו להרים את המורל. חיילים - המורל שלהם בשמיים, אתה רק צריך להדליק את הניצוץ, יש חיילים שקברו את החברים שלהם".
עם ישראל צפה בשבת האחרונה ברגע מרגש במיוחד כשאהרון פרץ בבכי ולא הצליח לעצור את הדמעות במהלך שידור חי בטלוויזיה, במסגרת ספיישל מיוחד - ׳ביחד איתכם׳ עם ירון אילן בערוץ 24. האירוע התרחש במהלך משדר הצדעה לצה״ל ותושבי הדרום שנארח ביום רביעי במלון ״אל ים״ בנתניה. מיד כשסיים לבצע את שירו ׳אמא יקרה׳, אותו הקדיש לכל האימהות השכולות, לא הצליח אהרון לעצור את הדמעות והכאב הגדול שחש, ותוך כדי השידור החי פרץ בבכי.
איך אתה מתמודד באופן אישי עם כל מה קורה עכשיו?
"התפקיד שלי זה לבוא לחזק. זו מנטרה שאתה צריך לבוא ולחזק. אני יוצא כל יום ופוגש חיילים וחיילות, זה מין 'פורטה' כזו, שאני חושב שפגשתי את החיילים ותושבי הדרום. יש לי איזה תחושה של גיבור על, הם מחזקים אותי, הם לא יודעים שהם מחזקים אותי".
יש לך מסר למשפחות החטופים?
"ליבי עם המשפחות. זה הדבר הכי נוראי שיכול לקרות, הייתי רוצה שזה יהיה בסדר העדיפויות הראשון. לצד המלחמה, מתנהלת איזושהי שגרה כזו, אסור שזה ירד מסדר היום, צריך להחזיר אותם כמה שיותר מהר הביתה. זה לא אנושי שיש שם תינוקות, וילדים צעירים, אנשים מבוגרים. אני אומר 'אולי ראיתי סרט', זה לא אמיתי המספר הזה מעל 200 חטופים שלנו מכל הגילאים וצריך להחזיר אותם בכל מחיר".
בכל מחיר זה אומר מחיר של שחרור מחבלים, כמו בעסקת שליט?
"אני אומר בכל מחיר. זה לא התפקיד שלי, אני סומך על הקבינט שיקבלו את ההחלטה כמו שזה חושב זה חשוב גם להם".
מה אתה אומר על הטענות נגד ישראל שהיא פוגעת בילדים ובחפים מפשע?
"אני דואג למדינה שלי. כמו כל אזרח - המדינה שלנו צריכה להתקיים. מי שמתקיף אותנו, אי אפשר להתייפייף במלחמה. תמיד העולם היה נגדנו, מתחילת האנושות. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי שתושבי הדרום לא יחוו רקטות מעל הראש שלהם. איזו מדינה אירופאית צריכה להתנהל ככה? אין מדינה שיכולה להתנהל ככה שטילים עפים מעל הראש של האזרחים ככה וצריך מדיניות שאומרת שאין יותר הכלה. הדור החדש לא יגדלו בממדים, אין דבר כזה ממ"ד. אותי מעניינת המדינה שלי, לא מה אומרים".
מה המשפט שתפס אותך במוח, שלא תשכח בחיים?
"לפגוש את עם ישראל, במיוחד אחרי השנה שחווינו, הקרע בעם. אמנם בניסות ש-1400 אחים שלנו נטבחו ונרצחו. הרוח הישראלית הכי ניצחה. והיא תנצח גם הפעם. לראות את העם מלוכד ומאוחד. אני יוצא כל יום לשטח. אימפריות נפלו ואנחנו המשכנו להתקיים בזכות הרוח הזאת, הרוח הישראלית, העם היהודי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
