גידי גוב, מהקולות הבולטים והאהובים בתרבות הישראלית, חוגג 75 ומוכיח שגם אחרי חמישה עשורים של עשייה, יש לו עוד הרבה מה לומר. בריאיון ל"ועדת תרבות" עם ניר יהב לוואלה תרבות, הוא מסכם חמישה עשורים של יצירה, חושף רגעים אישיים ומביע עמדות נוקבות על המצב בארץ ובעזה.
אחד הנושאים המרכזיים בשיחה היה המופע המחודש של "הכבש ה־16", שחזר לבמות וזכה להצלחה מסחררת. "האולם רעד במופע הראשון, יצאנו בהלם", הוא מספר. לדבריו, המופע הפגיש על במה אחת שלושה דורות - סבים, הורים וילדים, והחזרה של יהודית רביץ הוסיפה ממד נוסטלגי מרגש במיוחד.
גוב משתף גם בחוויה האישית מחו"ל: "אנחנו נוסעים לחו"ל ורק שם אתה קולט כמה טונות אתה סוחב על עצמך מעצם זה שאתה חי פה. משקל כל כך עצום, שלא קיים בחו"ל, פשוט יורד לך. כל המשא הזה יורד ואתה מבין שאפשר לחיות אחרת. אנחנו חיים במציאות זוועתית".
כשנשאל אם היו תקופות בקריירה שבהן חשש להתבטא פוליטית כמו היום, השיב: "לא, אף פעם. שמע, גם בעבר לא היה כזה עליהום על כל מי שדיבר. וגם לא היה מצב של חטופים, הפגנות, ואני חושב שגם לא הייתה אז כל כך שנאה, שאנשים שונאים אנשים אחרים. לא היה כזה דבר. בי אין שנאה, אבל יש אנשים שיש בהם שנאה".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
על השאלה אם הוא כועס, השיב: "יש בי כעס גדול, בטח. תשמע, הילדים שלי שנולדו לפני שלושים-ארבעים שנה, הייתי בטוח שלא יהיה צבא. חשבתי שיהיה צבא סמלי, אבל לא צבא שמחייב גיוס חובה. הייתי אופטימי. אז על מה הכעס שלי? על זה שאנחנו כל הזמן במצב הזה, כבשנו ויש לנו את עזה, ואת יהודה ושומרון, והכול מביא דם. אני לא יכול להילחם בדבר הזה, יש פה משהו שגדול מאיתנו".
הוא מתאר את ה-7 באוקטובר כיום מטלטל: "כמובן שהייתי בהלם. תפסו אותנו עם המכנסיים למטה, כל החכמים האלה פישלו בענק, שלא נדבר על 20 תצפיתניות יקרות שהתריעו. אלא שאיזה קצין אמר להן 'אתן מדברות שטויות' והן נרצחו ב-7 באוקטובר. הצבא שלפני ה-7 באוקטובר היה שחצן".
גוב מוסיף: "ישראל יצאה להגיב בעזה, אבל התגובה הזאת מאבדת פרופורציה, עם כל האסון והזוועה שקורית זה מאבד פרופורציה. אתה מרעיב בעזה עם, יש שם שני מיליון איש. ישראל הרסה את כל הרצועה, לא כל כך משדרים את זה בערוצים אצלנו אבל זה מה שקורה. אז כן, אני כועס".
ברובד האישי, גידי מודה שמעולם לא חלם להיות זמר, אך ההצטרפות ללהקת הנח"ל הובילה אותו למסלול שלא תכנן, עם להקות אייקוניות כמו כוורת, גזוז ו"זהו זה", וקריירת סולו מצליחה. בין היתר הוא נזכר בלהיט "נאחז באוויר" מאלבום 1991, ובאלבום "אין עוד יום" שהגיע למעמד זהב ביומיים בלבד - הישג מרשים גם במונחי התקופה ההיא.
