הגמר של "האח הגדול" אמש היה אמור להיות רגע השיא של עונה מצוינת, עונה שהחזירה את הפורמט לשיאי רייטינג, יצרה עניין ציבורי אמיתי, הולידה כוכבים חדשים והוכיחה שהמותג שאת כבר 15 שנה, עדיין חי ובועט. אלא שבמקום סיום חגיגי, קיבלנו ערב מורכב, כואב, ובעיקר מתסכל. ערב שבו המציאות טרפה את הקלפים והותירה את כולם, צופים, דיירים והפקה, בתחושה חמוצה.
הבשורה על מותה של סבתו של ארז איסקוב, שנפגעה בתאונת דרכים בדרכה לצפות בהקרנת הגמר של הנכד שלה, טלטלה את ישראל כולה. בזמן שאלפי צופים כבר ידעו את פרטי הטרגדיה הקשה דרך הדיווחים ברשתות ובתקשורת, ארז ישב על ספת הגמר, מנותק מהמציאות, שר בהופעתה הפרטית של שרית חדד, מתרגש מסרטוני השיא של העונה ומצפה בקוצר רוח לתוצאות ההצבעה למאת כמנצח של העונה שמכבה את השאלטר בבית. הסיטואציה הזו, שבה אדם הופך אחרון לדעת על האסון האישי הגדול שלו, מעלה שאלות מוסריות קשות כלפי ההפקה, האם הרייטינג חשוב יותר מהחיים עצמם? האם השידור החי גובר על זכותו של אדם לדעת את האמת ולבחור איך להתמודד איתה?
ואם בכל זאת בחרו בהפקה להמתין עם הבשורות הקשות עד רגע הגמר, לפחות הייתי מצפה מהם להפגין רגישות מינימלית ולבטל את המופע של שרית חדד, מתוך כבוד לסיטואציה ולכאב המשפחה. עם כל ההערכה לשרית חדד ולשמחה שהיא יודעת לייצר, המופע עבר רע על המסך, וזה הפך לסמל של הניתוק המוחלט של הפקת האח הגדול.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בתוך כל זה, אי אפשר להתעלם מהתוצאה: יובל לוי זכה במקום הראשון. הניצחון שלו, למרות הרעש, השיח והדרמה סביב ארז, מוכיח שהלב של הציבור עדיין במקום הנכון. אנשים בחרו להעדיף את הדמות השקטה, הפגיעה, זו שייצגה חולשה ואנושיות, על פני האיש הבטוח בעצמו, האגרסיבי, זה שניסה לשלוט בבית ולהעמיד את עצמו כמעין “שייח’” שכולם צריכים לעמוד דום לרגליו. יובל, שהגיע מהפריפריה החברתית של הבית, היה עבור רבים סמל של הישרדות רגשית. ניצחונו הוא הצהרה, הציבור הישראלי עדיין אוהב את החלש, את הקורבן, את זה שעובר קשיים ונשאר אמיתי.
ארז, לעומתו, היה אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת העונה. לצד הכריזמה והבולטות שלו, הוא ספג לא מעט ביקורת על יחס מבזה כלפי נשים, על פלירטוטים שגלשו , ועל אגרסיביות מול דיירים שלא קיבלו את מרותו. הוא הקרין ביטחון מוחלט, לעיתים ביטחון מופרז, וזה בדיוק מה שעורר אנטגוניזם אצל חלק גדול מהצופים. אפשר להניח שבנסיבות רגילות, הקרב בינו לבין יובל היה אחר, אולי אפילו היה יוצא מהבית במקום השלישי ויובל היה יושב בגמר לצידה של תרצה ראש בראש. אלא שהאסון שפקד את ארז ברקע ערבב את הקלפים, והותיר את ההצבעות לא לגמרי נקיות מהאירועים של בית "האח הגדול,. רבים הודו ברשתות שהצביעו לארז “בשביל הנחמה”, מתוך חמלה.
אבל דווקא זה מחזק את הניצחון של יובל. למרות גל התמיכה הטבעי שנוצר סביב ארז בעקבות הטרגדיה המשפחתית הקשה, בסוף יובל זה שהוכתר כמנצח. ובכך הציבור שלח מסר כפול: גם חמלה לארז, וגם אמירה ערכית ברורה, ניצחון של הטוב על הרע, של צניעות מול יהירות, של שבריריות מול כוחנות.
ועדיין, אי אפשר לברוח מהמחדל ההפקתי. ההחלטה שלא לעדכן את ארז בזמן אמת ולאפשר לו לקבל בעצמו החלטה האם לקחת חלק מהגמר או האם לצאת ולהיות עם משפחתו ברגעים הקשים. הרגע הזה הותירה כתם עמוק על הערב. העובדה שכולנו ידענו בזמן שהוא התרגש על בפתח הגמר בעוד סבתו כבר איננה, הייתה קשה לעיכול. זו לא רק טעות טלוויזיונית זו בחירה מוסרית קלוקלת של ההפקה.
כך הסתיימה עונה מרתקת ומוצלחת בטעם מר. יובל לקח את המיליון, אבל הרגעים האחרונים של העונה ייזכרו פחות כחגיגה של ניצחון, ויותר כתזכורת אכזרית לכך שהרייטינג חזק יותר מהמציאות.
