השחקן הבינלאומי תומר קאפון, שחזר היישר מצילומי העונה האחרונה של The Boys, התייצב השבוע מול המצלמות לצילומי הקמפיין החדש של ליברה וצ׳יק - שם פגש את הדוגמנית והשחקנית יעל שלביה, שעלתה במיוחד על מדי צה״ל לצילומי האפליקציה לנהגים צעירים. "היום אנחנו מצלמים עוד קמפיין ממש מגניב לליברה וצ׳יק", סיפר קאפון בתחילת יום הצילומים, "כיף לחזור הביתה".
החזרה הזו לישראל, אחרי חודשים ארוכים בקנדה, מלווה גם בתחושות מורכבות: על הסט קאפון שיתף על רגעים לא פשוטים של אנטישמיות שחווה בחו״ל, על מבטים ותירוצים שנאלץ להתמודד איתם בתעשייה מאז פרוץ המלחמה - אך הדגיש כי דווקא זה מחזק אצלו את תחושת הגאווה להיות ישראלי. "אני לא יכול לשנות את זה כמה פליפ פלופים שאני לא אעשה", הוא אומר בחיוך, "אז עדיף להיות מי שאתה, לעמוד בראש מורם, ולקוות שהסערה תחלוף כמה שיותר מהר".
אתה מתאר שהמלחמה שינתה לחלוטין את האופן שבו מתייחסים אליך בתעשייה. מה היה הרגע שהבנת שזה לא עוד תגובות ברשת, אלא משהו יותר גדול?
"אני חושב שבתקופה האחרונה, יותר מתמיד, אני מרגיש את זה על עצמי. זה הגיע נורא נורא קרוב. ביטולים, תירוצים ומבטים כאלה. מבטים שאפשר לפרש אותם לשני כיוונים. משהו נורא, אני חווה אותו כמאשים, כועס, בעייתי מאוד המצב כרגע.
היה המקום שהיית צריך להגיע ואמרו לך לא?
"כן. כן, משתמשים בתירוצה, בכל תירוץ אפשרי. ביטולים, 'יהיה לנו קשה לבטח אותך', או, 'כרגע אנחנו הולכים לכיוון אחר'. דברים כאלה, אבל עוד פעם זה נורא, תמיד זה מרגיש לי נורא מוזר להתלונן. כי אני מרגיש נורא בר מזל גם להיות פה היום. אני חושב שנורא נורא חשוב לשמור על ראש מורם. ובסוף, תראי, מה אני יכול לעשות? אני ישראלי, קוראים לי תומר, אני מפה, אני לא יכול לשנות את זה".
אתה חי כבר שש שנים בטורונטו, מה ההבדל שאתה מרגיש בין המציאות שם למציאות פה?
"וואו. טוב, מה שמעניין קנדי שמתעורר ישר בוקרף זה החדשות כדי לבדוק מה המזג האוויר. בניגוד אלינו. אז בואו נתחיל בזה. אבל לקנדי אין ים. אז לא צריך לגמרי לקנא, ונורא קר שם בחורף. אז עדיין, להתמקד בחיובי".
נחשפת לעולם המשחק לגמרי במקרה. איפה היית היום אם לא היית שחקן?
"שאלה מעולה. כנראה בים. מציל. משהו, הייתי עובד עם חיות. משהו שקשור לבעלי חיים. אני מוצא שמה המון נחמה. לא יודע מי יודע או לא יודע, אבל אני מעורב בצורה מאוד צמודה וקרובה כבר כמה שנים עם חוות קרן אור".
אתה מדבר על היכולת להגיד לא. מתי היה ה"לא" הכי קשה שאמרת ושעדיין אתה משלם עליו? או שעדיין אתה שלם איתו?
"אני נורא מתעקש עם עצמי להאמין שכל 'לא' פתח לי 'כן'. אז זה, לשם זה ה-state of mind".
אחרי הרבה שנים סירבת לפרסומות, מה גרם לך להרגיש שהגיע הזמן?
"כן, זה נכון. אני לא יודע מאיפה היה לי את האומץ הזה. אבל אז הגיעה ליברה. והיה משהו אחר בשפה, בחברה. זה משהו חדש. זה כאילו צמחנו ביחד, מבינה? וזה הבית הראשון הגדול עד עכשיו שאני מייצג אותו. ואני מרגיש שהוא מייצג אותי. חברה עם ערכים, חברה שמביאה, מנערת את השוק, האפור הזה של הביטוח. וזה הרגיש כמו להיות חלק משינוי. ומה יכול להיות יותר טוב מלהיות חלק משינוי של משהו טוב וחיובי".
אפרופו שינוי, פרסמת פוסט מאוד נוקב אחרי הצפייה שלך בסרט, ואחר כך התנצלת. מה גרם לך לחזור בך?
"אני נראה לי שאני יודע על מה את מדברת. לא אעמיד פנים שלא. אני חושב שהתנצלתי על הדרך שבה דיברתי מהבטן. לא עברתי סינון. ונורא כעסתי. על המהות לא התנצלתי. אחרי זה לכי תנסי להסביר את זה לתקשורת. זה קצת קרב עבוד מראש. בגדול, את יודעת, אני אוהב את המדינה שלי. אני אוהב את האנשים במדינה שלי. אני אוהב את העם הזה. אני רק רוצה שיהיה פה יותר טוב. ושתהיה לו את האנשים הכי חדים, רעננים ומקצועיים שיכולים להיות, שיעמדו בראש. לדוגמת מה שאנחנו צריכים עכשיו בהסברה.
אמרת, אני לא שמאל, אני לא ימין. בכל זאת, אנשים רואים בך דמות ציבורית. עד כמה לדעתך, שחקן יכול באמת להישאר מחוץ לפוליטיקה?
"טוב, אני אתחיל מהסוף של השאלה. אני חושב שנורא חשוב לשחקן להישאר מחוץ לפוליטיקה. בסך הכל, אני צינור וכלי להעביר סיפור שאמור לגעת בצופה. ולשכנע אותו שאני באמת חלק מהדבר הזה. אז אני תמיד העדפתי שידעו כמה שפחות עליי ועל החיים הפרטיים שלי והאישיים שלי. לגבי תחילת השאלה, אני תמיד אמרתי את זה. אני מרגיש מאוד ישראלי. עשיתי צבא, שנים לא פשוטות. אני מרגיש שנתתי מעצמי למדינה. אני מרגיש שהמדינה גם נתנה לי הרבה".
"הסדרות שהשתתפתי בהן, הן נורא ישראליות והן אלה שהעיפו אותי לאיפה שאני נמצא היום. לפריצה שלי בחו"ל. לא הייתי יכול לעשות את זה בלעדיהן. אבל באותה נשימה, כן, אני לא מאמין בשמאל וימין. אני חושב שזה איזושהי פיקציה שמנסים ללבות אש בינינו מלמעלה. עם כל מיני אינטרסים שבאמת לא קשורים למה שאנחנו צריכים. אז עדיף להתרכז בה ביחד".
משהו שאתה מאחל לשנה החדשה?
"בטח. אני חושב שתהיה שנה קודם כל לכל אחד ואחד באישי. שנה של בריאות ואושר. אני רוצה לאחל שנה של חופש קודם כל מן הסתם. אנחנו חייבים להחזיר את החטופים הביתה. הלוואי אמן שזה יקרה עוד השנה כמה שיותר מהר. אנחנו לא יכולים להתחיל לרפא את עצמנו בלי שזה יקרה. שאנחנו נהיה קצת יותר טובים לעצמנו ולאחרים. ושנבין שבאמת כרגע בסערה המטורפת הזאתי אין לנו אף מקום אחר. אם אתם לא יודעים אז תקשיבו לי כי טיילתי קצת וראיתי. זה לא קיים. והאחריות כל כך גדולה עלינו ליצור פה משהו חיובי ושעובד. אז שכל אחד ייקח על עצמו את האחריות השנה ויטפח לעצמו על השכם".
