בבוקר שישי הושקה רשמית העונה החדשה של "הכוכב הבא לאירוויזיון 2026", באירוע חגיגי במרפסת ה-DININGS שבמלון נורמן תל אביב. אל המקום הגיעו המנחים והשופטים אסי עזר, קרן פלס, איתי לוי, עדן חסון ושירי מימון, לצד זוכת העונה הקודמת יובל רפאל - שהביאה לישראל את המקום השני באירוויזיון 2025 - ועורך התוכנית יואב צפיר.
רגע לפני עליית העונה החדשה ביום שלישי הקרוב (11.11) בקשת 12, פלס מספרת בראיון ל-TMI על התקווה לעונה קלילה יותר אחרי תקופה מתוחה, על הרגעים המרגשים בצילומים, ועל הדרך שעשתה מאז סערת השנה שעברה סביב השיר שכתבה לישראל וכעת גם - ליוון.
אנחנו אחרי שתי עונות מתוחות בתקופת המלחמה, עכשיו עם הפסקת האש - את חושבת שאולי העונה הקרובה תרגיש קצת אחרת?
"בוודאות היא תרגיש אחרת. העונה התחילה להצטלם ביום שהודיעו שהולכים להחזיר את כל החטופים החיים. זה היה הבוקר שבו קיבלתי טלפון ממטה החטופים לבוא עם יובל רפאל לשיר את "New Day" בעצרת האחרונה על החזרת החטופים החיים. וזה הורגש - היינו בקתרזיס. כל כך חיכינו להיות פשוט בתוכנית רגילה, שמתעסקת בכישרון, שמתרגשים מקולות - וזהו. כמובן שאנחנו עדיין במציאות מורכבת, אבל כמה כבר חיכינו להגיע לעונות שפשוט מקשיבים לזמרים שרים וזהו. כמו שצריך להיות בכל מקום נורמלי".
יש לך כבר זוכה שסימנת?
"יש לי כמה, וחלקם בני 17 בערך. ויש אחת שמוטטה אותי לדמעות - זה קרה פעם אחת בינתיים בעונה הזאת, ואני שמחה".
פעם אחת?
"כן, כי אני באמת באתי אחרת. אתם תראו אותה, זה יהיה בפרק הראשון. ובכלל, השנה יש את כמות הכישרונות הכי גדולה עד עכשיו. פעם ראשונה בצילומים אמרתי: 'בואו נמחא כפיים לליהוק של הכוכב הבא'. זה משפט שלא יצא לי מהפה אף פעם, אבל באמת - מאיפה הבאתם אותם?"
איך הרגשת שנה שעברה כשהתעשייה סערה סביב הבחירה בשיר שלך לייצג את המדינה?
"משהו בדנ"א שלי תמיד היה כזה שמה שעובר חלק לאחרים, אצלי עושה סערות ופרשיות. יש מלא סוגים של דברים שלאחרים לא קורים, ואצלי כן. כנראה זה מי שאני. אבל זה אף פעם לא גרם לי לזוז מהדרך שלי, כי אני רואה מול העיניים שלי את הבת שלי. השליחות שלי היא שהיא תראה אותי - לא משנה מה אני אומרת, איך אני אומרת, אם אני יודעת מה אני עושה ואם אני מאמינה שהכוונות שלי טובות. הרי בסוף רציתי שננצח - וגם ניצחנו. בשנה כזאת, מקום שני שיובל הביאה זה ניצחון. מאוד קשה להזיז אותי מהסנטר שלי. בשביל לעשות שינוי גדול, צריך להיות גדולה - וזה מה שאני מנסה לעשות כל השנים. גם כשאמרו לי 'למה כתבת שוב?', כתבתי שוב. כי אני כותבת, ואני אכתוב שוב ושוב ושוב. ואם מישהו יגיד לי לא לכתוב שיר שוב או לא להגיש לוועדה - זה תהיה רק אני".
עוד שיר שכתבת - איך בכלל נוצר בינך לבין תעשיית המוזיקה היוונית החיבור הזה?
"כשהייתי שם בפעם השנייה זה התעצם. זה בעצם מגרש כזה שכולם מכירים את כולם ומשתפים פעולה אחד עם השני. אנחנו היחידים שלא ממש מוזמנים למסיבה. בחמש השנים האחרונות ראיתי 22 יוצרים כמוני שכתבו באותה שנה לשתי מדינות או שלוש, וזה מאוד מקובל".
"אפילו כשהאירוויזיון היה בארץ, נציג שוודיה כתב גם למדינה אחרת. אנחנו פשוט לא מוזמנים. אחרי שהייתי באירוויזיון בפעם השנייה, כבר פגשו אותי שם, והתחילו להזמין אותי. איכשהו גם רבתי עם ההולנדים בלי ששמתי לב, כי הוא היה לא נחמד - לא הוא, אלא המשלחת. אבל ניגשו אליי כמה מדינות, התחילו ליצור קשרים, לשלב אותי בצוותי כתיבה של שירים. חלק מהם ביוון, בקדם-קדם, מעל 640 שירים, ואז בוחרים מה לקדם".
עוד המשיכה: "הרבה פנו, אבל כולם איכשהו נעלמו. אפשר להבין למה - פחדו, או קיבלו רמזים לא להתעסק עם ישראל. החבר'ה היוונים מאוד פרו-ישראליים, וגם עכשיו הם סופגים ריקושטים שליליים והתקפות בתקשורת שם. אבל הם מאמינים בנו, אוהבים אותנו, ומתנגדים לחרם. הם היחידים שנשארו בקשר, ורק אפשר להצדיע להם. אנחנו רוצים לראות ישראלים בכל מקום, לגיטימיים בכל זירה - בטח בזירה שבה כולם משתפים פעולה, כמו באירוויזיון".
"ורק ישראל - אוי ואבוי אם תהיה שם ישראלית בצוות. אז יש לי המון הערכה אליהם. להגיד לך מה הסיכוי? אני מאוד מקווה שהעולם עדיין שפוי, לפחות שם, ולא יפריעו - אולי בגלל זה".
ולסיום - איזה שיר את חושבת שמתאים לנו השנה?
אספרסו מקיאטו, נגיד? כי השנה אפשר. שנה שעברה אי אפשר היה לשיר שיר כזה, והשנה אפשר. אפשר לצחוק קצת, לרדת על מי ששותה אספרסו מקיאטו. אבל תדעי - שיר פאן זה אני לא אכתוב".
