שורדת השבי אמילי דמארי חוותה ביממה האחרונה רכבת הרים רגשית - בין רגע של סגירת מעגל מרגשת לבין כעס ותסכול עמוקים. אמש (שני) הגשימה דמארי חלום אישי טעון משמעות, כשהגיעה למשחק הדרבי בין מכבי להפועל באצטדיון בלומפילד בתל אביב, יחד עם ארוסתה הטרייה דניאל עמית ועם חבריה הקרובים, שורדי השבי גלי וזיוי ברמן. עבור דמארי היה זה ערב סמלי במיוחד, שסגר שני מעגלים - אישי ולאומי: חזרה ליציעי הכדורגל ולעידוד הקבוצה האהודה עליה, לצד גלי וזיוי , ובמקביל ההודעה על השבתו של החטוף האחרון, רן גויאלי - רגע כואב ומרגש כאחד במאבק המתמשך להשבת כלל החטופים.
אלא שהבוקר שאחריו קיבל תפנית חדה. בדרכה בכבישי הארץ נתקלה דמארי בשיירות של משאיות סיוע שעשו את דרכן לרצועת עזה - מראה שעורר בה כעס עז ותחושת תסכול עמוקה. את תחושותיה ביטאה בפוסט נוקב שפרסמה, שבו מתחה ביקורת חריפה על מדיניות הממשלה בכל הנוגע לסיוע ההומניטרי.
"אני לבד ספרתי חמש עשרה משאיות בדרך", כתבה, "אבל לא להאמין שמאות משאיות של אוכל זורמות הבוקר 'לבלתי מעורבים' ברצועת עזה. עוד לא הבנתם שאין שם חפים מפשע? כנראה שלא למדנו כלום?".
דבריה של דמארי, כשורדת שבי שחוותה מקרוב את הזוועות, מצטרפים לשיח הציבורי הטעון סביב סוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה, ומשקפים את המתח, הכאב והביקורת שממשיכים ללוות את ההתמודדות הישראלית עם המציאות המורכבת מאז 7 באוקטובר.
