המשפיענית לי אברהמי דיין, היא אחת כזו שמצליחה לתפוס כותרות אצלנו גם אחרי הריאליטי - אחת כמה וכמה שהעונה שלה ב"המירוץ למיליון" בקשת 12, בה ניצחה, כבר הוחלפה בעונה מדוברת אחרת. מי שמגיעה ממשפחת דיין שנחשבת לאחת העשירות בישראל, הבוקר (ראשון) שיתפה במפתיע סטורי שלה בו היא מבקרת את האנשים שמגיעים להתמגן תחת מקלט ציבורי, ומחליטים לעשן סיגריה.
בסטורי אמרה: "סוף סוף אני בבית, ותקשיבו אני לא יכולה להבין, איך אנשים מעיזים להדליק סיגריה במקלט סגור. כאילו, איכס! זה דוחה. קומו, תעשנו בחוץ, זה מגעיל!".
חייבים להגיד משהו - היא צודקת, אבל קיימת גם זווית נוספת. מלחמה, טילים מאיראן, טילים בליסטיים מאיראן ליתר דיוק, כטב"מים מתפוצצים בדובאי ודיווחים על כל שסעודיה מצטרפת לתקיפות; כל זה, והיד עוד נטויה. בתוך המציאות הזו, אתה עוד צריך להימצא במרחב מוגן עם אנשים שאתה לא מכיר - מה שכמובן אותך מאזור הנוחות בדיוק בטיימינג הכי מלחיץ שיש. תוסיפו לזה ריח חזק של סיגריות, כזה שלא שייך לאף אחד מהמעגל הקרוב שלך, ותקבלו תחושת חנק כללית. כך, בלי להתכוון, מבצע "שאגת הארי" הפך אצל לא מעט אנשים ל"מבצע עשן הארי".
מכירים את הביטוי "איש באמנותו יחיה"? אז בבקשה עם ישראל היקר, מי שלא ניתנו לו הוראות איך להתנהג בתוך המקלטים - הנה מספר המלצות בתור מי שגם סובל במקלט הרעוע בבניין. במקלט: איש בדרכו יישב בשקט ובלי דרמות. עם זאת, ניתן לקיים שיחות חולין ודיבור עם השכנים. וזה גם מופנה לדברים שבאים: אם יש אזעקה ואתם רוצים לצלם תוכן לרשתות החברתיות, תצאו החוצה לעשות זאת - ונא, אל תפתחו פתח מהדלת כדי להציץ - כי כולנו נבקש מכם מיד לסגור, בגלל שזה מסכן אותנו. והאמת היא - שהסטרס אצל כולנו בשמיים, ואם אפשר היה לקבוע עד כמה, אז המדד היה נשבר כבר כעת.
כן, עברנו סבבים ועברנו מלחמה ארוכה, אבל דווקא כשהשקט חזר והוכרזו בזה אחר זה "ניצחונות מוחלטים", אפשר היה לצפות גם למרחב מוגן קצת יותר מיטבי - כזה שלא כולל ריצה בסטרס בלתי נסבל בתוך דקות, עם התרעה דרמטית של פיקוד העורף. ובין כל אלה, לפחות אנחנו מקבלים כמה סטוריז "אייקוניים" שאמורים להפיג את המתח: שורה של מפורסמי הביצה שמראים, אחד אחרי השני, שדווקא כן אפשר לצאת על אנשים שהיו איתך במקלט -בסטורי מול כולם- ועדיין לטעון שאתה לא מנותק מהמציאות.
טיפ חשוב להבא: אולי פשוט לשאול לשלומו של האדם שמעשן סיגריה. גם זה פתרון. מי יודע - אולי כך המרחב המוגן יהפוך לרגע קטן של אחדות בעם ישראל, ולא רק לזירה של לחץ והיסטריה טוטאלית. ובעיקר? יהיה בו פחות ריח של תחנת דלק ויותר ניחוח של "בית מלון" עם הספריי של השכנה. מה גם, שבאופן אירוני למדי, שני הריחות האלו בכלל נפגשים על אותו מדף - במכולת של תחנת הדלק, שהיא בימים אלה גם המפלט למי שאין סופר פתוח באזור, וגם המקום שמגהץ לנו את האשראי במחירים כפולים, בלי למצמץ.
