אתמול (שבת) שודר פרק הדחה של "האח הגדול", שבסופו מצאה את עצמה הילה חיטכס מחוץ למשחק. הדיירת הירושלמית עזבה את הבית, ולמרות שלדעתי היה לה עוד מה להראות - ההפסד שלה לגמרי נבע מההידבקות לחבורת המטבח. לאלו שנמצאים מחוץ לפלנטה בימים אלו, חבורת המטבח הוא שם מכובס ואף אוברייטד לשלישייה - טל טיטו, נדב ברנס ותמיר גולן - שלקחו בעלות על האזור מהיום הראשון, במחשבה שהוא נותן להם ערך כלשהו, ומאז נוהגים בו כמו טריטוריה פרטית. ומי שמעז לעבור את הגבול? מקבל מטח של כעס. במקרה הטוב.
וכשאני אומרת טריטוריה - אני לא מדברת רק על שיש וכיריים, אלא גם על מרחב אישי. דניאל משה, שהעז, למרבה חוצפתו, להציב מראה מול טל, קיבל עליהום ישיר משלישיית המטבח. טל אטמה אוזניים, עצמה עיניים - אבל את הפה? פתחה לרווחה. הוא אמר "תעשי בדק בית" - והיא לא עצרה, לא נשמה - למעשה רק פלטה כעס מתפרץ שחיפש למי להידבק. ואז, שוב כהרגלה - נחתה בזרועות ברנס, בלי רגע אחד של בדק בית, מבלי לשאול אם אולי יש שם גרעין של אמת, כמובן שהרבה יותר נוח לצעוק "קנאה". אפרופו קנאה: אולי שווה לבדוק למה ברנס כל כך עסוק בלהסביר לתמיר שהם לא מתאימים.
ותמיר - זה שנכנס כ"מועדף" עלי בתחילת העונה; עם סיפור חיים, חיוך ממיס ושקט מטעה - התגלה כסערה, אבל לא מהסוג שמסקרן באמת. הוא החליט לא לצפות מהצד, אלא להיכנס חזק לעליהום. נקודה קטנה לטובת טל: היה רגע שבו ניסתה לעצור, שבו ראתה מה דניאל עובר מול קבוצה שלמה שיורה עליו אש. אבל זה נגמר מהר - כי להקשיב באמת זה כבר סיפור אחר.
ואז הגיע הרגע שבו זה כבר לא משחק - זה גבול. גל רובין. היא באה לשיחה, או לפחות ניסתה. הטעות שלה? לפתוח על טל. אבל בינינו - גם אני לא הייתי מצליחה לשתוק. אין מילה טובה על הבישולים שלה, אין תודה, אין מינימום כבוד. היא מבשלת - הם לוקחים, אוכלים ולקינוח גם דורכים עליה. טל, בנונשלנטיות מוחלטת זורקת שלאוכל אין טעם - כשגל יושבת מולה. זה כמעט מצחיק, כי כמה פרקים אחורה תמיר נפגע כמעט עד עמקי נשמתו כשפאני קטלה לו את האוכל - אבל כנראה שכלל הבסיס "אל תעשה לחברך מה ששנוא אלייך" לא תקף על חבורת המטבח.
ובישיבת התקציב? אותו דפוס. טל מתפרצת, כאילו כאוס הוא השפה היחידה שהיא מכירה. וכשגל באה להציף - שני הגברים לא מסוגלים להכיל. ותמיר, עם החיוך והשקט, מאבד את זה לגמרי. זה שמטיף לא לשפוט עבר - שולף לאישה את העבר שלה מול כולם. שואל למה נכנסה שוב לריאליטי, טוען שהיא "מחוקה בחוץ", זורק משפטים שאין להם פרשנות אחרת.
אני שמה את זה על השולחן - זה זעזע אותי. מה נותן לו את הזכות? מי האנשים שחושבים שאפשר לדרוס אדם, במיוחד אישה, בגלל העבר שלה? היא אמא, הוא ילד במסווה של גבר. זו לא אמירה - זו מכה מתחת לחגורה. ומבחינתי, זה גם הרגע שבו הוא איבד אותי לגמרי.
אבל זה לא התחיל שם. מהרגע שגל נכנסה לבית - היו כאלה שכבר סימנו אותה. עיקמו פנים בשנייה שירדה במדרגות. למה? עבר, קשרים, שמועות. וכן, גם אני יכולה להבין את האינסטינקט, אבל מה שקרה שם זה כבר לא אינסטינקט. זה קטלוג, זה נידוי, זה להחליט מי היא לפני שנתת לה שנייה להיות. ולא, אני לא מתחברת לכל מי שנמצא בצד השני, או כמו שטל מכנה אותם "חבורת הזבל", אבל לפחות שם יש משהו אחר: פתיחות, מקום וגב לאישה שעומדת מול העולם לבד. גם בבית - וגם בחיים.
מה לגבי טל? הולכת שבי אחרי גבר שאמור להיות בוגר (לפחות לפי הגיל) ולא רואה בעיניים. אסכם פשוט: גל אמרה שמי שמתנהג ככה לכל אישה - יתנהג ככה גם אליה. וטל? בדיוק כמו עם ברנס - עצמה עיניים, סתמה אוזניים. אבל הפה? זה כבר סיפור אחר.
