ענבל אלדן, בת 36 וחצי מגבעתיים, מגיעה לכניסה השנייה של "האח הגדול" עם סיפור חיים יוצא דופן: מילדות בכפר שמריהו, דרך חלום ניו יורקי וחיים נוצצים באפר איסט סייד, ועד קריירה אינטנסיבית בעולם הפרסום שהסתיימה בשינוי כיוון חד.
כעת, כשהיא עוסקת בתחום היופי ומחפשת את הייעוד הבא שלה, היא נכנסת לבית כשהיא מבטיחה להביא אותנטיות, רגש וגישה מחברת - ולא פחות חשוב, אמונה ברורה: היא כאן כדי להגיע עד הסוף.
עברת לניו יורק לבד?
"כן. עברתי לבד. כולם אמרו לי, 'וואו, איזה אמיצה'. בשבילי זה היה ברור. כמו ללכת לאח הגדול.
את מגיעה לניו יורק ואז מה קורה בעצם?
"אבא שלי סידר לי דירה מושלמת בניו יורק. והייתי באפר איסט, וחייתי את החלום. עבדתי במשרד של אבא שלי שהיה לו עסק של יהלומים, הוא עצמו היה בארץ עם המשפחה שלי. את כל המשכורת שלי הייתי מבזבזת על ספורה. התאמנתי לחצי מרתון. וכל היום הייתי באה לסנטרל פארק עם סטארבקס. חייתי את החלום".
אחרי שנתיים-שלוש שאלתי את עצמי מה עכשיו - עם איזה תוכן את רוצה לצאת עם החיים שלך? ואז אמרתי 'אוקיי. תנשמי שנייה, תעברי בחזרה לישראל'. בסוף ישראל זה הבית שלי, זה מי שאני.
איך חווית את המעבר התרבותי מישראל לארצות הברית?
"ניו יורק זה תערובת של הרבה אנשים.. הכי מיוחדים, מוזרים, לא מוזרים, נורמליים, כל מיני אנשי עסקים. את יכולה למצוא את עצמך בכל מקום. וגם זה עיר מאוד של לונרים (בודדים). אז גם היה לי טוב להיות לבד, אני בסדר גם עם הלבד שלי. כאילו אהבתי את זה".
זוגיות הייתה לך שם?
"זוגיות לא הייתה לי ואני חושבת שאם באמת הייתה לי זוגיות הייתי נשארת. אבל אימא שלי, אם היא הייתה יודעת שאני עדיין רווקה בגיל הזה, היא כזה: 'את בת 20 ואת רווקה'. היא חששה, אז המשפחה נורא לחצה לחזור, אז חזרתי בלב שלם אבל ההחלטה הייתה מאוד קשה. מאוד קשה. באיזשהו שלב הבנתי ששום דבר לא מחזיק אותי בניו יורק, מלבד החלום לגור בניו יורק".
מה היה כשחזרת לארץ?
"סיימתי בבין תחומי במסלול אנגלית בתקשורת. בשנה האחרונה כבר הייתי תקציבאית במשרד פרסום ואחרי זה סופרוויזרית, מנהלת לקוחות ואז סמנכ"לית לקוחות במשרד פרסום, עשינו בעיקר פרסומות בחו"ל. עבדתי עם הרבה סינים. והיה קשוח מאוד. ואחרי עשר שנים הרגשתי שמיציתי. ממש מיציתי, ועשיתי שינוי של 180 מעלות. כבר שלוש שנים אני עוסקת בציפורניים ובמייקאפ, בעיקר בציפורניים, וזה באמת שינוי מוחלט בשבילי".
איך הגעת מעולם הפרסום לציפורניים?
"אין לי מושג. לא חשבתי בחיים שלי, כשהייתי ילדה לא הצלחתי בכלל לעשות לעצמי ציפורניים. אני חושבת שמרוב שתעשיית הפרסום לקחה לי את הנשמה, ובעיקר כל הסינים האלה, אז פשוט לא הייתה לי ברירה, פשוט התפטרתי ואמרתי, 'יהיה בסדר', אני לא אהיה ברחוב, והתחלתי ללמוד איפור. חשבתי שאפתח עסק של ציפורניים כי זה כמו מצרך בסיסי כמו לחם - מאז פתחתי סטודיו בתל אביב ומקבלת גם בגבעתיים".
טוב לך היום?
"טוב לי. אבל אני לא בייעוד שלי. הייעוד שלי זה לא רק לעשות ציפורניים. חלילה לא מזלזלת - להיות ניייליסטית זו עבודת קודש".
אבל את יודעת מה הייעוד שלך?
"אני לא יודעת, אבל אני יודעת שמחכה לי משהו ממש טוב בבית האח הגדול וגם אחרי זה. אני יודעת את זה בוודאות, בלב שלם. אבל אני לא יודעת מה באמת מחכה לי. אני מקווה שרק דברים טובים וגם דברים מאתגרים, אבל אני לא מפחדת מאתגר. מבחינתי אתגר זה משהו טוב".
מה באמת הוביל אותך להיכנס לאח הגדול?
"זה משהו שהרגשתי. לא ביקשתי והרגשתי שבאלי להיות כוכבת ומפורסמת, אלא שבאלי לעבור את החוויה הזו בבית האח הגדול. ואני מקווה שגם הכניסה הזאת תביא איתה גם אנשים יותר של העם. כי אני מרגישה שבחיים שלי לא נחשפתי להרבה סוגים של אנשים ובא לי על החוויה הזו.
את נכנסת עכשיו, אחרי שהעונה רצה כבר חודש וחצי - זה יתרון או חיסרון בשבילך?
"אני ממש ממש מאמינה במספרי מלאך, אוקיי? והמספר מלאך האהוב אליי זה 222. את במקום הנכון בזמן הנכון. זה באמת זה מה שאני מרגישה. שבכל דבר יש יתרון וחיסרון ואני מרגישה שזה מה שהיה צריך להיות".
כבר הספקת לגבש דעה על הדיירים. למי את הכי מתחברת?
"אין לי כרגע ממש פייבוריט. אני לא שונאת אף אחד. אני נורא רוצה כזה לנסות להתחבר עם נועם טקלה. אני חושבת שיש לו אנרגיה טובה, ויש משהו יותר עמוק מזה, אני חושבת שהוא ייפתח בפניי. טל טיטו, אני חושבת שהתוכן שלה מהמם, פחות חאיך שהיא מגישה דברים אבל היא לגמרי אחלה".
מי את רואה את עצמך לא מתחברת?
"יש לי כל כך הרבה צדדים. אני חושבת שאני יכולה להתחבר לכולם. אמיתי. יש לי איזה 250 לקוחות ואני מחוברת לכל לקוח. אמיתי. אני פשוט מוצאת שיח בכל אחד. אני ממש יכולה לראות יופי בכל אחד, פנימית וחיצונית".
בואי נכיר אותך קצת יותר לעומק. מקודם כשדיברנו איתך התרגשת כשדיברנו על אבא. מה הקשר שלך איתו?
"אבא שלי בגן עדן. וביוני תהיה השנה השביעית. ואני לא מאמינה שחלפו שבע שנים. אבא שלי נפטר מסרטן. היה לנו קשר מאוד מיוחד", היא מספרת בדמעות. "אני מקווה שהוא צופה בי, אבל הוא כל הזמן איתי. קודם כל, אני באמת בהודיה. שהוא היה אבא שלי. אני ממש חושבת שאני הכי ברת מזל שהיה שהיה לי אותו 29 שנים. הוא המתנה שלי. היה לי קשר מאוד מאוד אדוק איתו. אני היחידה במשפחה שדומה לו, לא יודעת אם פנימית אבל חיצונית. אבא שלי היה בן אדם מדהים. זה מצחיק כי עד לפני שנה אני דיברתי עליו בהווה. לא אמרתי היה. אני בחיים לא אגיד על אבא שלי 'זיכרונו לברכה', אני לא יודעת למה. אני מרגישה שהוא עדיין בחיים באיזשהו אופן, כי אני בחיים ואני שלוחה של אבא שלי".
אז לא הייתם דומים, אבל מה כן לקחת ממנו?
קודם כל, זה היופי. באמת, אני היחידה שדומה לו חיצונית. אני חושבת שלקחתי את הלב שלו, את השמחת חיים שלו. אבא שלי היה בן אדם מאוד מאוד שמח. אני יכולה לדבר על אבא שלי המון המון המון. אבל אני חושבת שאתם גם תגלו יותר באח הגדול. כי יש שם סיפור".
כמה קשה לך להיכנס לבית שיש בו כבר חברויות?
"לא חשבתי על זה. אבל לא קשה לי בכלל. אני חושבת שחברות אפשר לבנות תוך שנייה. אם זה אמיתי". אני לא חושבת שאם לי 'בסטי'. זה לא סיבה שלא תהיה לי עוד 'בסטי'. כולם יכולות להיות חברות הכי טובות שלי, זה בסדר.
את מרגישה יותר ניו יורקרית? או ישראלית היום?
"וואו, לגמרי ישראלית. אבל יש לי כזה, קצת פלר של חול. אני הייתי מדברת באנגלית עם אבא שלי עוד לפני שעברתי לניו יורק. והוא כל הזמן אומר לי, 'למה את מדברת באנגלית? אני לא מבין'. כי אני יודעת עוד שפה, אז מה הבעיה? אבל כן, זה שיגע אותו. הוא לא הבין כי אבא שלי הכי ישראלי.
החיים בניו יורק השפיעו על הדרך שאת מתמודדת אולי עם קונפליקטים היום?
וואו, בטח. כן. אני לא עדיין רוצה לחשוף מה ומי, אבל כן".
את כמה חשוב לך להיות אהובה בבית לעומת להיות אמיתית?
"לא חשוב לי בכלל. אני אומרת את זה לצערי, אני לא פוליטיקלי קורקט ואני לא שחקנית ואני לא מחפשת במה. אני תמיד אמיתית - אני לא יכולה להיות משהו אחר. אני באמת ניסיתי. אני ניסיתי להיות משהו אחר לפני כמה שנים. זה לא מצליח לי".
אז את עוסקת בעולם האסתטי. כמה את שופטת אנשים לפי חיצוניות?
"תראי, אני לא אשקר שמבט ראשוני זה קשה להסתיר. אבל אני באמת משתדלת לא לשפוט מראה חיצוני. כי אני מרגישה שכל החיים שפטו אותי לפי המראה החיצוני שלי. ואני לא מה שאנשים חושבים. חושבים עליי שאני מתנשאת, מפונקת, סנובית. סנובית בטוח אני לא. אני לא מעל אף אחד. אבל יכול להיות שיש בי מין ההתנשאות ויהירות בקול שלי, בגוון קול, באיך שאני מתבטאת, אני לא מתכוונת לזה אבל. אנשים שופטים אותי מאוד מהר. באמת שהסתכלתי על הפרקים מהצד, באמת ניסיתי לראות את הבן אדם בסיטואציה, ולא לשפוט".
אז את מגיעה עם עין ביקורתית. סימנת כבר למי בבית את חייבת לעשות מהפך?
"בא לי לגלות קצת את גל רובין. אני רואה שיש לה לב זהב".
את מרגישה שהיא אותנטית?
"כן. אבל בסוף אי אפשר לדעת. אני באמת נורא נורא מתרגשת להיכנס ובאמת להכיר את הדיירים. כי בסוף מה שרואים מפה לא רואים משם.
בדרך כלל אני תומכת באנדרדוג. אני לא רוצה להגיד שהיא אנדרדוג, אבל היא מרגישה שהיא לבד. כי אני חושבת שהעקיצות שלה או כל 'המשיכה בקוקיות' זה באמת נטו 'משיכה בקוקיות' ולא משהו מרוע.
מה הדבר שיכול להוציא אותך משליטה?
"הרבה דברים. אני חושבת שחוסר כבוד בין אנשים. לעשות דווקא למישהו רוע. שמישהו נשאר לבד. זה קשה לי מאוד".
את רווקה כרגע?
"כן, תקופה יבשה, מדבר סהרה".
את מחפשת?
"ממש, כן".
מה את מחפשת?
"אני רוצה חיבור עם מישהו, אני רוצה כימיה טובה, אני רוצה בן אדם עם לב טוב. חשוב לי להכיר בן אדם שרוצה להכיר אותי ויכול להכיל אותי. ואני מקווה שאולי אני אגלה את זה באח הגדול ואולי לא".
יש משהו שאת מפחדת שהמשפחה בבית יראו ממך על המסך?
"המשפחה שלי מכירה אותי הכי טוב בעולם ולצערי ולשמחתי הם ראו את הכי גרוע שלי, אז לא - אני לא מפחדת".
יש מישהו שאת חושבת שהאפספוס של העונה?
"מירה. אמיתי, היא לא הייתה צריכה להגיד את זה. איזה דמות, אימאלה! וואו. הכי הייתי מתחברת איתה. מהממת. אבל יש דברים שלא אומרים. זה ריסק לי את הלב שהיא אמרה את זה. בנוסף אני חושבת שאלירן קצת מפוספס בקטע הזה. אני רוצה להכיר אותו יותר, אני חושבת שאו שאני ממש אתחבר אליו, או שהכי לא בעולם".
שראית את הפרקים באמת מה חשבת על הדינמיקה בבית?
"וואי, אני יכולה להגיד משהו לא נעים? אני רק חשבתי על עצמי בתוך הבית. אני רק אמרתי, 'יואו! איך אני מתאימה בדיוק לסיטואציה הזו!'.
כשיש סביבך ריבים או ויכוחים, את נוטה להתערב ולנסות לגשר ולהרגיע - או דווקא להישאר בצד ולהקרין רוגע?
"תראי, הדבר האחרון שאימא שלי אמרה לי לפני שנפרדה ממני זה - "ענבל, בבקשה, רק תפסיקי להיות לוחמת צדק, להיות פיית השלום, כי את כל היום מתערבת'".
"אבל אני כן חושבת שאני אתערב, אבל לטובה. יש התערבות לטובה, בצורה נכונה, ועם גישה נכונה, ויש התערבות גם לרעה. את ההתערבות לרעה, אני מקווה שזה לא ייצא ממני".
חושבת שתגיעי לגמר?
"אני בטוחה שאני אגיע לגמר".
חושבת שתיקחי?
"את זה אני עדיין לא יודעת. אבל יש סיכוי".
