שלושים יום עברו מאז האסון הנורא בו אמיר פרישר גוטמן ז"ל איבד את חייו בטביעה כאשר ניסה להציל את האחיינית שלו שחר, בת אחיו. החברים והמשפחה התייצבו שוב בבית העלמין, לגילוי המצבה. פרישר גוטמן אמנם היה בן אדם צבעוני, אבל על המצבה השחורה הוחלט לרשום רק את שמו, עם השנים בהם חי.
כמו בהלוויה, גם הפעם בנו רוי לא היה נוכח עקב גילו הצעיר מאוד. החברים ספדו, והחלל ענק כבר ממש מורגש. לקראת סיום הטקס השמיעו את השיר האחרון שכתב, שיר שהיה אמור לייצג את ישראל באירווזיון אך בשל החלטות ההפקה בסוף לא נבחר. מקורבים שהגיעו שוב להתייחד ולהיפרד מפרישר גוטמן סיפרו כי החיבור בין המצבה לקולו שנשמע ברקע היה מצמר ומזעזע, בעיקר לאור המילים הקשות שכתב.
"אני רוצה לחיות, כאילו לעולם לא אמות, ואם אכשל, לפחות אדע שניסיתי. אני רוצה לתת, כאילו יש לי מספיק..." (מילים: אמיר פרישר גוטמן, נועה ברנר ואסף אברבוך, לחן: אמיר פרישר גוטמן).
אחיו, ארז כבכל יום גם אתמול שיתף פוסט מרגש והתנצל " אל תכעס אבל נשברנו ובכינו, אל תכעס ביקשת אבל כך היינו.....זה לא הגיוני אתה הרי עדיין כאן לכולם ועם כולם בלב גדול וגם קטן, לא קל לנו בלעדייך אבל תנוח לך". וגם אמו שרה כתבה " ילד יפה שלי בחוץ ובעיקר בפנים. אני לא נוהגת לכתוב פוסטים אבל הפייס מלא כולם מדברים על 30 ואני כבר ב-31 פותחת את עיתון הבוקר וקולך מהדהד באוזני כשאתה אומר אני רוצה לחיות. אז איפה אתה ילד שלי????? אני יודעת שביקשת שנהיה שמחים ונחיה את החיים אבל תלמד אותי איך. איך ממשיכים? כולם רוצים שאהיה חזקה אני באמת משתדלת אבל גם נשברת. אני יודעת שכולם אומרים כמה נדיר היית אבל אני רוצה שתמשיך להיות .הנתון הכואב וחוצה את ליבי יודע שתשאר צעיר לנצח".
