צביקה פיק: "בעוד פחות משנה אכבוש שוב את הבמה"

"אני לא זוכר כמות כזאת של אהבה. קיבלתי פניות מאלפי אנשים ואני עדיין מקבל, גם מאנשים חולים שרוצים לדעת איך התמודדתי וגם אנשים שמתעניינים בי ובאופי שלי". את הדברים הללו אומר צביקה פיק פחות מחודש אחרי שידור הראיון הראשון והאמיץ שהעניק לעמיתנו חיים אתגר בערוץ 12 ושאליו רותקה מדינה שלמה.

במשך שנה, מאז שעבר אירוע מוחי במהלך טיסה בדרך מלונדון לישראל, שמר פיק על שתיקה. מסביב התרוצצו השמועות, גם כאלו שהספידו אותו בטרם עת, אבל הוא היה עסוק בהחלמה. לאחרונה הוא החליט לשים קץ לאינפורמציה המוטעית, להיחשף בפני המצלמות ולספר בגילוי לב על מה שאירע לו מאז הובהל לבית החולים ועד היום ועל מצבו הבריאותי הנוכחי. הצופים שמחו לגלות כי האומן האהוב עדיין חד מחשבה כשהיה, בעל חוש הומור הייחודי לו, מודע לעצמו, מתפקד, הולך, צוחק ומנהל שיחה. אל מול המראיין היה נראה שפיק מתקשה מעט בדיבור אך שהוא גם נחוש להתקדם, להתגבר על הקשיים, להחלים. כעת בראיון נוסף, חושף המאסטרו בן ה–69 את התגובות הרבות שקיבל בעקבות הראיון, את תחושותיו אחרי החשיפה, את ההצעות שדופקות על הדלת והתוכניות לעתיד הקרב ובא.

אחרי שנה שבה שמרת על סודיות מוחלטת בנוגע למצבך, מה גרם לך להיחשף בטלוויזיה?

"היו הרבה שמועות, זה נכון. אני לא אמרתי שום דבר במשך שנה שלמה, כי הייתי עסוק בדברים שיקרים לי, במשפחה ובהחלמה, אבל ראיתי ושמעתי את הכל ודי, נמאס לי. רציתי לשים סוף לשמועות ובגלל זה התראיינתי. אין לי מה להסתיר. הראיון היה משהו שרציתי לעשות כבר הרבה זמן, רק חיכיתי לזמן הנכון".

ולמה זה היה הזמן הנכון עבורך?

"לפני חצי שנה לא יכולתי להוציא מילה. רק 'כן', 'לא', 'מה'. זה מצחיק, כי עכשיו אני מדבר איתך ככה. עוד חודש יהיה הרבה יותר טוב, כל יום יותר טוב".

אתה מרגיש הקלה אחרי החשיפה?

"אני מרגיש בדיוק אותו הדבר".

אילו תגובות קיבלת?

"התגובות שקיבלתי זה משהו שלא חוויתי כבר מזמן. אני משתדל לענות לכל מי שפונה אלי, אבל אין לי זמן לענות לכולם, מה אני יכול לעשות".

זה היה אחד הראיונות היפים והאותנטיים שנתת לתקשורת אי־פעם. נראה שמשהו בגישה שלך השתנה.

"אני לא הרגשתי משהו שונה, לא גיליתי בעצמי דברים חדשים. בראיון הייתי אני, ומתברר שאנשים אוהבים את זה. אנשים אוהבים תשובות אמיתיות. חיים אתגר הוא מקצוען ועשה עבודה טובה".

עוררת השראה בלא מעט אנשים שצפו בך על המסך.

"אני, עם האופי שלי, שמתי לעצמי מטרה להילחם במה שקרה. לא היה לי קל, אבל עשיתי את זה בכל יום במשך שנה שלמה. לא עשיתי את זה בשביל להפוך לסמל, בסך הכל עשיתי מה שעשיתי בגללי. אני מקווה שאוהבים אותי בגלל המוזיקה שאני כותב, וזהו. כל השאר לא מעניין".

מאיפה כוח הרצון הזה שהביא אותך לשיקום כמעט מלא?

"אני לא קורא לזה שיקום. שיקום היא לא המילה הנכונה, אלא עבודה קשה. אני עובד כל יום בשביל להרגיש יותר טוב. אין פה שאלה של כוח רצון, אני מוכרח לעשות את זה. אם יש בעיה אז פותרים אותה. זה עניין של אופי, של עבודה קשה, להיות רציני, להתמיד. אני לא שונה מאף אחד, אני בן אדם רגיל. אם יש משהו שאני צריך לעשות אני עושה אותו".

מתברר שבכל זאת אתה לא אדם רגיל, כי אתה טוען שמעולם לא בכית. גם אחרי האירוע לא בכית?

"אני לא בוכה, אף פעם לא בכיתי. לא יודע למה, כזה אני".

אולי זה משום שאתה פורק את הרגשות שלך דרך המוזיקה?

"זאת תשובה טובה אבל לא נכונה", משיב פיק בבדיחות הדעת האופיינית לו. "לא בכיתי, לא התרגזתי על המצב שלי, התמודדתי וזהו".

מורים טובים, תלמיד חרוץ

ב–17 באפריל 2018, ערב יום הזיכרון, המריאה טיסת לילה של אל־על מלונדון לנתב"ג ועליה אחד המוזיקאים הגדולים שידעה ישראל. הלו"ז של פיק לימים הבאים היה עמוס וכלל מספר הופעות על במות יום העצמאות ה–70 של המדינה. אלא שלחיים תוכניות משלהם. הדיילת במחלקה הראשונה, כרמית אוחיון, מבחינה שמשהו לא לגמרי בסדר עם פיק. היא מגיעה אליו ודורשת בשלומו. "אני לא יודע מה היא רצתה, לא הרגשתי כלום", משחזר פיק את שאירע. "היא שאלה, 'אתה מרגיש טוב?', אמרתי 'כן'. ישנתי כל הטיסה, הייתי קצת עייף. היא באה עוד פעם ושאלה 'אתה בסדר?', ואמרתי, 'כן, תודה'. זו הייתה כל השיחה איתה".

אלא שפיק לא היה מודע לדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים. הדיילת עדכנה את קברניט הטיסה שהפעיל את הכריזה ושאל אם יש רופא במטוס. הרופא בחן את פיק ובהמלצתו הטייסים החליטו לבצע נחיתה לא מתוכננת בווינה. "כשהמטוס נחת בווינה, לא הבנתי שזה בגללי", הוא מודה. "חשבתי שמישהו אחר במטוס לא מרגיש טוב. זאת מחלה שבה לפעמים לא מרגישים משהו חריג". גם כשהאמבולנס, שהמתין לפיק בשדה התעופה של וינה, הוביל אותו לבית החולים המקומי, הוא לא היה מודע למצבו.

"בנסיעה לבית החולים לא הרגשתי שום דבר. רק בבוקר למחרת הרגשתי שאני לא יכול לדבר, שאני לא יכול ללכת".

מה עובר לך בראש באותם רגעים, כשאתה לבדך בבית חולים בארץ זרה?

"הייתי בדרך לארץ ופתאום התגלגלתי לבדיקות בבית חולים בווינה. זאת הרגשה מאוד לא נעימה. אבל מהר מאוד המשפחה באה אלי. אחרי כמה ימים כבר חזרתי לארץ, ומאז אני כאן כבר שנה שלמה".

פיק חזר אחרי שבוע לבית החולים איכילוב בטיסה רפואית ואחרי מספר ימים באשפוז עבר למוסד שיקומי בתל אביב, שם המתינה לו תקופת החלמה ממושכת. עוד לפני שהגיע לארץ כבר נפוצו שמועות על מצבו של הזמר והשערות לא מבוססות על מצבו הרפואי. ברשתות החברתיות היו מי שדיווחו על מותו, ומספר עיתונאים עשו את דרכם לבית החולים בווינה לנסות למסור עדכונים ממקור ראשון. אף אחד לא הצליח לבקוע את החומה הבצורה שהקימה משפחתו הקרובה מולו ושנשמרה עד הרגע שבו הוא עצמו החליט לעדכן את הציבור בשלומו.

בשנה האחרונה היית מסוגר בבית. אתה יוצא לפעמים?

"בטח. אני יוצא מהבית כבר כמה חודשים, אבל בשקט. אני עצמאי לגמרי".

איך מתנהל סדר היום שלך?

"בכל יום במשך ארבע שעות אני עובד עם קלינאית תקשורת, עושה התעמלות, הליכה וכל מה שצריך. לאחרונה אני גם יוצא לעבודה, לפגישות ולחזרות, מטפל במה שצריך לטפל, יש לי יום שלם עמוס בדברים".

ומה עם חברים ומכרים, שמרת איתם על קשר או שהתנתקת מכולם בתקופה הזו?

"לא, מה פתאום? אנשים באו לבקר אותי פה בבית".

לפי ההתכתבויות שלנו בהודעות, אפשר היה לראות שחזרה לך יכולת הכתיבה.

"בשבועות הראשונים לא יכולתי לכתוב. המוח עבד כרגיל, אבל הפקודות פשוט לא זרמו לאן שצריך. זה לא שלא הייתי מודע, ידעתי הכל, הבנתי הכל. לאט־לאט גם הכתיבה חזרה. רק לדיבור לוקח יותר זמן, אבל גם זה משתפר כל יום".

לא יכולת לדבר בכלל בהתחלה.

"כן. למדתי את השפה העברית מההתחלה, גם את ההליכה. יש לי מזל שלמדתי מהר מאוד את שני אלה, יש לי מורים טובים, ואני תלמיד חרוץ".

לא יפסיק לשיר

רבים תוהים מה סוד הקסם וההצלחה הגדולה של המאסטרו, שמשנות ה־60 - אז התחילה הקריירה המוזיקלית הענפה שלו - ועד לפני שנה שמר על פרופיל גבוה והיה מוכר גם בקרב הקהל הבוגר וגם אצל הצעירים. אין במה שהוא לא כבש, אין תוכנית שלא התארח בה. במהלך השנים כיכב פיק במדורי הבידור והרכילות, ונותר יציב במעמדו. התשובה לכך כנראה טמונה ביכולת ההתמדה שלו ובמוסר העבודה. אלו סייעו לו גם בתהליך ההחלמה. סמוך למועד שידור הראיון כבשה בתו דניאלה פיק את השטיח האדום בפסטיבל הסרטים בקאן בהופעה ראשונה עם בעלה הבמאי הידוע קוונטין טרנטינו, ולצד כוכבים כבראד פיט ולאונרדו דיקפריו. את חתונתם של השניים, שהתקיימה בנובמבר 2018, החמיץ פיק בשל מצבו הרפואי. בתו השנייה שרונה נשואה לדניאל פדרמן ואם לשלושה ילדים. שני נכדים נוספים יש לפיק מבנו, בנלי. מנישואיו השניים למעצבת האופנה שירה מנור יש לפיק שני ילדים, טים בן ה־5 וניל בן ה־3.

פיק הוא אב מעורב. "ביליתי איתם מהבוקר עד אחר הצהריים, היינו פה בבית, שיחקנו", הוא מספר. "עכשיו שירה לקחה אותם קצת החוצה".

איך שירה והילדים התמודדו עם המצב?

"שירה בסדר והילדים בסדר. כולם מתנהגים והתנהגו כרגיל".

אומרים שמה שלא הורג אותך מחשל אותך. אתה מרגיש כך היום?

"לדעתי זה עניין של מזל. אין סיבה למה שקרה לי. אף פעם לא הייתי חולה, לא עישנתי סיגריות, עשיתי ספורט באופן קבוע. אדם צריך לדעת איך לקבל את זה. היה לי מאוד קשה בהתחלה, אבל גיליתי שבעבודה קשה המצב יכול להתהפך".

ולא רק שהמצב התהפך בחזרה, כבר יש תוכניות גדולות בקנה. החודש התפרסם שפיק קיבל הצעה להשתתף בפסטיגל הבא שייערך בחנוכה. אבל לצד הפרסום היו מי שטענו שפיק ישתמש בפלייבק, כי הוא עדיין לא מסוגל לשיר. "אני יכול לשיר כמו תמיד", מוחה פיק. "מי שכתב את זה הוא איש רע. נתקלתי במהלך השנה הזאת בהרבה רוע, באנשים שאוהבים סתם לרכל".

פרסמו גם שעדיין לא חזרת לנגן.

"זה עוד שקר. אף פעם לא הפסקתי לנגן, אני מצליח לנגן כרגיל. אלו שוב אותם אנשים רעים".

אז אנחנו עומדים לראות אותך בקרוב על במות הפסטיגל?

"אני עוד לא יודע להגיד לך. אני כבר עובד ועושה חזרות, יש לי הרבה הצעות, ברוך השם, ואני צריך להחליט בעתיד הקרוב מה אני רוצה לעשות באמת".

מה לגבי שיר חדש, יש משהו בקנה?

"הרבה זמן לא הוצאתי שיר, ויש לי מחשבות בכיוון. בטח זה יקרה בקרוב".

אחרי חיים שלמים של עשייה מוזיקלית עשירה ואחרי שראית עד כמה החיים הפכפכים, אתה לא חושב לרגע שהגיע הזמן לפרוש ולנוח?

"אני אף פעם לא מתכוון להפסיק, להפך, החשק רק הולך וגדל. כל האנשים מסביב, הקהל, האהבה שאני מקבל - זה שיא חדש בקריירה שלי. אין ולא היה שום שלב שבו חשבתי על פרישה. אני עובד עכשיו על פרויקטים רבים בלי הפסקה".

העיקר ליהנות

תחרות האירוויזיון היא חלק בלתי נפרד מהקריירה של פיק. לא רק בשל הזכייה הבלתי נשכחת עם "דיווה" בביצוע של דנה אינטרנשיונל לפי 20 שנה. שש פעמים הוא השתתף בתחרויות קדם אירוויזיון וגם הלחין שירים רבים שהתמודדו על הבמה הגדולה באירופה, עבור ישראל ומדינות אחרות.

מה דעתך על האירוויזיון שנערך השנה בישראל?

"הפקה יפה מאוד, אבל לא אהבתי את השירים. נטע ברזילי הייתה חמודה מאוד".

מה אתה חושב על השיר של קובי מרימי?

"זה לא שיר בשביל לזכות באירוויזיון".

היית חסר שם.

"כן, הרגשתי שהייתי צריך להיות שם, אבל אהיה בשנה הבאה".

לפי סיפור חייך זה נראה כאילו המוזות מעולם לא עזבו אותך.

"לפעמים הן עזבו ליום־יומיים, אבל אז חזרו. לפעמים לא בא לי, ואחר כך זה מגיע".

מתחילת הקריירה התבלטת בבחירות האופנתיות שלך. אתה יכול לגלות לנו עכשיו אם זה היה במטרה למשוך אליך את אור הזרקורים?

"במשך כל הקריירה שלי אני מתלבש כפי שבא לי, ואני לא מתייחס לכל אותם אנשים שאומרים דברים על זה. מה שחשוב לי הוא שאנשים יאהבו את המוזיקה שלי. כל השאר לא חשוב".

הלחנת שירים מז'אנרים שונים. היכן הרגשת הכי בנוח?

"אני מוזיקאי ואין בעיה לעסוק כל הזמן בסוגי מוזיקה שונים. עשיתי במשך הזמן שירים בעלי סגנונות שונים, ואני נהנה מזה. לא משנה איזה סגנון אני כותב, העיקר שזה ימצא חן בעיני כמה שיותר אנשים".

מכנים אותך גאון מוזיקלי, זכית בהמון פרסים. זה חשוב לך?

"הפרסים באים מדי פעם כדי לחזק את ההרגשה שהקהל אוהב את השירים שאני כותב ושר. השמחה רבה וזה מחמיא לי מאוד, אבל הכמות של הפרסים לפעמים גם מביכה אותי".

מה אתה רוצה לעשות שעוד לא הספקת?

"אני שואף להופעות יותר גדולות, עם קהל מלא במקומות שונים. והעיקר ליהנות מכל זה".

אפשר להכריז שעוד שנה מהיום אתה שוב על הבמה?

"הרבה הרבה לפני".