הידוענים של המדינה, נרגשים לא פחות מהתלמידים לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה והחזרה למסגרות. חלקם סיימו לא מזמן את מסגרות בתי הספר, חלקם כבר שכחו את שמות המחנכים שליוו אותם, חלקם ישובו לשם היום, יום ד', כשיילוו את ילדיהם לפתח שערי בתי הספר וייפרדו בחיבוק ודרך צלחה. קיבצנו עבורכם את מיטב הסלבס שחוזרים אחורה במנהרת הזמן וישתפו אתכם בחוויות בלתי נשכחות שלהם מספסל הלימודים שנצרבו בזיכרונם גם מספר עשורים אחרי שסיימו את המסגרות, שיעורי בית, אגב, לא נמנים באף אחד מהזיכרונות שלהם.
קורין גדעון נזכרת במחנכת שאהבה והשביתה שאכזבה
"לפני שעליתי לכיתה א' נורא התרגשתי, ואז הייתה שביתה והלימודים לא התחילו בזמן, הייתי מרוסקת מזה, עצובה נורא. ואז התחילה השנה והתאהבתי בברכה המחנכת שהייתה לי, ומאז כל שנה הדבר האהוב עליי היה להתכונן לשנת הלימודים, לקנות את המחברות והעטים והעפרונות ובאמת ממש נהנתי להיות תלמידה , והייתי מאלה שלא צריך לשאול אותן אם עשו שיעורים, כי תמיד הכנתי הכל מראש".
אקי אבני נזכר בפעם הראשונה שזכה לקבל מחיאות כפיים מבוגרי בית ספר, דבר שהפך במרוצת השנים לחלק מחייו, כשחקן
"הזיכרון הראשון שלי מבית ספר זה שבכיתה א' אני נכנס לבית ספר "יבניאלי" בשכונת אושיות ברחובות, והבוגרים כיתות ו' עומדים בשביל כניסה לבית הספר בשני טורים בצידי השביל ומוחאים כפיים. ואנחנו ילדי כיתה א' צועדים לתוך הבית ספר תוך כדי מחיאות הכפיים שלהם ואני עובר וזאת פעם ראשונה ששמעתי כ"כ הרבה מחיאות כפיים מכ"כ הרבה אנשים. ההורים שלי לא לקחו אותי להצגות או בתי קולנוע בשבתות או חגים, גדלנו בילדות פשוטה. ואני עובר שם וכולם מוחאים כפיים ואני נורא נורא מתרגש ואני בטוח שכולם מוחאים רק לי כפיים ואני אוהב את התחושה שזה עושה לך".
עדן פינס חוזרת לאותה דמות חינוכית שדחפה אותה להצלחה
"אני לא אשכח את היועצת שלי בחטיבה אנני ששון. הייתה כמו דודה שומרת בשבילי בתקופות לא קלות שעברתי בזמן הלימודים. תמיד שימשה עבורי אוזן קשבת, עזרה במה שאפשר ודחפה אותי להצלחה, מה שהשפיע עלי גם בחיים הבוגרים עד היום ועל כך אני חייבת לה תודה. כי כשיש צוות טוב ורגיש מאחוריך, זה עושה את כל ההבדל".
אסי בוזגלו חוזר למעבר מהגן לכיתה א'
"הזיכרון שלי מספסל הלימודים זה כשעברתי מהגן והגעתי לבית הספר, אמרתי לעצמי מה זה הדבר הגדול והעצום הזה? הייתי רגיל לגן קטן, ויחס בינאישי מהגננת ופתאום הגעתי למקום ענק עם מלא ילדים, בניינים גדולים, מגרש משחקים עצום, המון מורים וחוקים נוקשים, והייתי בשוק, שאלתי את עצמי מי יתייחס אליי בכלל במקום כזה? אלא שבזכות הספורט מצאתי את דרכי. מדי שנה הייתה נערכת תחרות בין כל בתי הספר בירושלים על אליפות בכדורגל, ואני הובלתי את כיתתי ודרך זה פילסתי את מעמדי גם בכיתה ובכלל בבית הספר".
ניקול ראידמן נזכרת ביום הראשון שלה בכיתה כעולה חדשה, לצד קשיי ההסתגלות והגזענות שחוותה
"כשעליתי לארץ, לא ידעתי מילה אחת בעברית. כתלמידה מצטיינת באוקראינה נאלצתי להתמודד עם המון מכשולים, ביניהם גזענות. לא כל הילדים בכיתה שמחו לפגוש ״עולה יהודייה מרוסיה״. ההתמודדות הייתה לא קלה. חזרתי הביתה ובכיתי לאמא. זה היה הראשון לספטמבר שלי כעולה לכיתה ה׳, שלעולם לא אשכח. עד היום ברגעים קשים אני נזכרת ביום הזה, היום. אחרי המון שנים אני מתבוננת לאחור ומבינה שאחת ההשפעות על ההצלחה שלי ועל מי שאני היום, זה היה להתמודד עם אותו יום. בית הספר הוא לא רק לימודים, הוא ״בית ספר״ ללימודי החיים. אני מקווה שילדיי וילדי ישראל לעולם לא יצטרכו לעבור גזענות או חרם. אנחנו כהורים חייבים להחדיר להם הבנה וערכים, קבלת האחר ודרך ארץ. אני מאחלת לכולם שנת לימודים מוצלחת".
מאיה בוסקילה נזכרת בהתרגשות של היום הראשון ללימודים
"החוויה שהכי זכורה לי זה ההתרגשות של היום הראשון לפתיחת שנת הלימודים, התיק והקלמר מסודרים בפתח הבית עם כל הדברים החדשים שעטופים בקפידה. הגעגוע לחברים במהלך החופש הגדול והרצון לפגוש אותם שוב מדי בוקר כדי להעביר בינינו את החוויות של החופש הגדול. מאחלת לכל הילדים חזרה לשגרה מבורכת".
איציק זוהר נזכר איך הפך למקובל בקרב הבנים בבית הספר
"הזיכרון הכי מתוק שאני זוכר מבית הספר זה שהייתי מגיע תמיד עם ילקוט וכדור כדורגל, ורק חיכיתי שהשיעור יעבור. הייתי סופר שניות כדי שתגיע ההפסקה הראשונה כדי שאוכל לצאת למגרש הכדורגל ואראה את יכולותיי, מה שהפך אותי למקובל מאד אצל הבנים".
חני נחמיאס זוכרת עד היום את צבעי עטיפות המחברות על פי המקצועות השונים
"כשהייתי ילדה, ההכנות לבית הספר היו התרגשות אחת גדולה. החוויה שזכורה לי מאד היא עטיפת הספרים והמחברות. בזמני מחברת חשבון הייתה עטופה תמיד בצהוב, מחברת עברית באדום, מחברת תורה בכחול ומחברת טבע בירוק. את הספרים לעומת זאת יכולנו לעטוף לפי רצוננו. אני זוכרת שהייתי הולכת עם אמא שלי לחנות מכשירי הכתיבה כדי לבחור נייר עטיפה צבעוני ושמח לספרים. כמה השקענו בחיפוש ובבחירה רק כדי לחוש מיוחדים . הייתי תלמידה חננה , מסודרת ומאורגנת היטב, העפרונות, המחק, המחדד והטושים עמדו בקלסר כמו חיילים. אף פעם לא היה צריך להעיר אותי לבית הספר, קמתי כמו שעון בציפייה גדולה".
אביבית בר זוהר נזכרת איך זכתה בציון גבוה בהיסטוריה בזכות שוקולד
"קופץ לי לראש מורה שקראו לו צבי יהלום ז"ל הוא היה המורה שלי להיסטוריה, ואשתו לא הייתה מרשה לו לאכול שוקולד כל הזמן כי היה לו הרבה סוכר בדם, והיו למורים תאים בחדר המורים, וכל פעם הייתי שמה לו שוקולד בהפתעה, והייתי רושמת לו פתק זה מאביבית. ובהיסטוריה הייתי ממש גרועה, קיבלתי 32 במבחן והוא הגיש אותי לבגרות על 87 בזכות השוקולדים, זה לגמרי סיפור אמיתי".
טום אביב נזכר בניסיון כושל להציק למורה לגיאוגרפיה
"אני זוכר שבכיתה ג' היה לי רעיון להדביק את המורה לכיסא כמו שראיתי שעושים בכמה סרטים. הקורבן הייתה המורה לגאוגרפיה, והדבק היה דבק נייר פשוט. לסיכום, לא רק שהיא לא נדבקה, גם הרסנו לה זוג חדש של מכנסיים. עד היום אני זוכר את הדמעות, הרגשתי ממש לא נעים. המורה לגיאוגרפיה, אני מבקש להתנצל מעומק ליבי. ואני ממליץ לתלמידים לא לנסות את זה, אם כבר אז עדיף עם דבק של 3 שניות".
סילבי ז'אן נזכרת באהבה הראשונה שלה בבית הספר, הכדורגל
"איך אמרו עליי המורים? מרצה להיסטוריה או מורשת ישראל אני בטוח לא אהיה. מה לעשות שאני לא נולדתי בתקופה של המצאת הריטלין שיכול היה להשתיק את ההיפראקטיביות וקשיי הריכוז שלי ולהושיב אותי על כיסא בכיתה לפחות שעה שלמה. זכורה לי מחנכת כיתה ג' בבית ספר "שורשים" בנתניה שקראו לה רחל. רחל היא מהמורות של פעם, קראו לה "המורה" ולא בשמה הפרטי כמו היום. היא תמיד הייתה עם הסרגל ביד שאותו הייתה חובטת על השולחן כשרצתה שאהיה בשקט. לפי תנועת הסרגל ידעתי מה מדד העצבים שלה באותו יום. באסיפת הורים היא תמיד אמרה להורים שלי שאותי היא מחבבת בעיקר בהפסקות. כי שם, בהפסקות, היה המגרש הכדורגל הפרטי שלי. הייתי משחקת עם הבנים ועם הבעלים של המורות שהיו באים לקחת אותן הביתה. שם התלהבו לראשונה מהכישרון שלי בכדורגל מה שעזר לי לקבל העדפה והעלאת הציונים בתעודה. איך אומרים? יותר מזל משכל".
רגב הוד נזכר בעונש הקולקטיבי שקיבל יחד עם כל הכיתה
"אני זוכר את הימים הראשונים של החזרה לספסל הלימודים, כל כך שמחנו להיפגש עם כל החברים אחרי החופש הגדול שנכנסו לכיתה באיחור. לא היינו הכיתה הכי ממושמעת ומשובחת, המורה הזהיר אותנו כמה פעמים שגם האיחור וגם ההתנהגות שלנו תעלה לנו ביוקר, אבל אנחנו היינו עדיין באווירת סוף קיץ והחופש הגדול, וחזרנו מההפסקות באיחור. סבלנותו פקעה וכל הכיתה קיבלה עונש קולקטיבי כבר בשבוע הראשון ללימודים ונאלצנו להביא את ההורים שלנו למחרת לבית הספר. זה זיכרון חמוץ כזה, אני אישית השתדלתי להיות הילד הטוב".
אביבה תבורי חוזרת אחורה לרכישת הציוד לקראת החזרה ללימודים
"אחד הדברים שזכורים לי הרבה זה שתמיד לקראת השנה החדשה אמי ז״ל הייתה מתכננת לנו יום שלם לפני החזרה ללימודים. ביום הזה היא הייתה נוהגת לקחת אותנו לקנות תלבושת אחידה לבית הספר, תיק חדש שיכולתי לבחור בדיוק בצעים שאני אוהבת ואת כל הציוד הנדרש, מחברות, קלמרים, עטים, מחקים, עטיפות לספרים, מדבקות, כל שנה הייתי מחכה בהתרגשות ליום הזה שלפני החזרה ללימודים".
