לפני כחודשיים הפכה לראשונה מורן אטיאס לאמא טרייה ליורשת עצר לה העניקה את השם ליה יעל. השחקנית המצליחה בזירה הבינלאומית, שנוהגת לשתף עם עוקביה את חייה האישיים, שיתפה על ההיריון בסיכון, על ההחלטה להביא ילדה לעולם כאם חד הורית, על הבטן הרפויה שאחרי הלידה, וכעת היא משתפת על הקושי שלה באימהות והעזרה לה היא זקוקה מאימה, למרות הביקורות שהיא מקבלת מהסביבה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
View this post on Instagram
בפוסט שהעלתה לעמוד האינסטגרם היא כתבה: "ככה התחיל שישי, אמרתי לאמא שתיסע לחיפה. ואני אהיה עם ליה, אלמד להתמודד בלי עזרה. ככה כמו שתמיד עשיתי. הרי מגיל 18 אני נוסעת לבד בעולם. נוסעת ממדינה למדינה, ״כובשת״ יעדים ואיטליה אחת שלמה.. אני יודעת להסתדר ולהצליח לבד.. ומתרגלים לדמות עצמאית - חזקה 'מורן יכולה הכל לבדה'. ולזה מצטרפים הרגלים נוספים- לא מבקשים עזרה. ושמציעים עזרה לסרב ולעשות לבד. לבד. בפעמים הבודדות שהסכמתי לקבל התלוותה לזאת אשמה".
"הפעם ביקשתי מאמא לעזור להיות איתי כשאני בוחרת להיות אמא ולגדל בת קטנה. אז אמא איתי וזה עוזר אבל אבא נשאר לבד. מה אני עושה? איזה מין ילדה אני?? שלא מתחשבת בהורים? ילדה לא טובה. והסביבה שמחזקת 'ואו אמא שלך כל הזמן איתך', עם עקיצה קטנה. וזה מערער אותי, זה אצלי לא אצלם - המוח שלי אומר הם צודקים, השבת אמא חייבת לנסוע ולהיות עם אבא ואמרתי לאמא סעי אני בשבת הזאת רוצה להיות לבד. אמא נסעה הרגשתי חזקה. יצאתי לקנות שמלה, פרחים ובספונטניות הזמנתי חברים לשבת- כי אני מסוגלת גם לארח. לצאת לסידורים ולהיות אמא טרייה. אני יכולה הכל. לבד".
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
"וב24 שעות הקרובות החלה דרמה אחת שלמה. שריפה בבניין (מה הסיכוי?) שהזעיקה אותנו להתפנות ואני עם הקטנה בחוץ, בקור מבוהלת רועדת מפחד וקור. ולמחרת השתכנעתי ללכת בשכונה מבית לבית כשאני מרגישה מותשת ועייפה. הרגשתי שמה שאני צריכה זה מנוחה. אבל נגררתי 'זרמתי' וסיימתי את היום עם חום, במיטה-גמורה. וכל מה שרציתי זה אמא. אני כותבת את זה בדמעות, אבל חשוב לי עבורכן לשתף שעזרה צריך לדעת גם לקבל. ולא להתערער ברחשי רקע. מה הם יודעים? הם יודעים שמגיל 18 אני לבד בעולם? בלי אמא בשישי שבת? או ראשון עד חמישי? שאני בעולם הגדול אבל עדיין ילדה קטנה? מה הם יודעים? ומה אני מקשיבה? נגררת ״לזרום״ להיות כמו כולם. אחרי 22 שנה יש לי זכות לקבל את אמא שלי. להיות איתה מראשון עד חמישי וגם בשבת. וזה בדיוק מה שאני רוצה".
"אני יכולה לבד אבל רוצה את אמא לידי. שעה אחר שעה. וכיף לנו. אנחנו נהנות. ולומדות להכיר אחת את השנייה מחדש. ואמא שלי מאושרת גם היא שאני מאפשרת לה להיכנס, לבית וללב שלי. אני משתפת אהובות כי להקשיב לאחרים יכול לגרום להיות חולה. ממש כך. אז תשאלו את עצמכן מה הלב רוצה. וזה ההרגל הכי חשוב לאמץ. מה הלב שלי רוצה . וכשמקשיבים ללב מסתלקת גם האשמה".
