אין אזרח בישראל שחייו לא התהפכו אחרי השבת השחורה בשביעי לאוקטובר. אין אחד שלא חש תחושות קשות של כאב, אבל, כישלון, כעס ונקמה על מעשי הזוועות והטבח הנורא של ארגון הטרור חמאס-דעאש בתושבי הדרום. סלבס רבים בביצה השמיעו את זעמם בפומבי ואיחלו לשטח ולמחוק את עזה מהמפה. שר המורשת עמיחי אליהו הרחיק באמירה קיצונית והציע להפיל פצצת אטום על עזה, ומיד שילם מחיר (דיי עלוב יש להודות) על דבריו השערורייתיים והושעה מישיבות הממשלה. התגובות הקיצוניות הגיעו גם לפתחו של הזמר חנן בן ארי שהיה עד היום קונצנזוס בכל הנוגע לעמדותיו הפוליטיות, ושר לחיילים: "חוזרים לגוש קטיף ומקימים את נובה על החוף של עזה". 

אלא שכעת אירעה תקרית נוספת וחמורה כפליים, כשהזמר ליאור נרקיס, הגיע לשמח חיילים, והדרך בה בחר לרומם את רוחם של לובשי המדים, היא במטר של קללות עסיסיות על עזה שלא מביישות את הסגנון הנאלח של האויב. "עזה יא בת זונה, עזה יא שחורה, יא פח זבל, עזה יא שרמוטה, עזה יא בת אלף זונה, כוס על האמאמאמא שלך עזה, עזה יא בת זונה, האמת ששרתי אנחנו נזיין אותם, פנו אליי מדובר צה"ל ושאלו למה אתה מקלל בהופעות, אז אני לא, חס וחלילה, עזה יא בת זונה". כל זה על רקע קריאות של שמחה של החיילים.

בכולנו יש זעם, בכולנו יש יצר של נקמה, אבל מכאן ועד שאמן מוביל בתעשיית המוזיקה בישראל, יופיע מול קהל של חיילים בני 18, ויריץ סדרת קללות מכוערות, פה כבר איבדנו את זה לגמרי. אלה לא הערכים שמדינת ישראל מתגאה בהם, לא כך אנחנו רוצים לגדל את הדור הבא של ילדינו, בטח לא את חיילנו שנלחמים עבור המדינה. הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לאבד את הדרך, להידמות לאויבינו הגדולים. עם כל הכבוד לאליהו יוסיאן שטוען שחשוב לדבר בשפה שהאויב מבין, כדי לגרום להם להבין, עדיין, אנחנו מדינה דמוקרטית ונאורה שחפצה בשלום ותקווה ולא במלחמה ארורה.

אז נכון שנרקיס הוא לא שר בממשלה הנבחרת כמו עמיחי אליהו, שהמשפט שהגה מהרהורי ליבו ההזויים, הדהד בכל מקום, גם בעולם, וזכה לגינוי מוחלט, ונכון שאין לנרקיס יכולת השפעה על ההחלטות המדיניות של הממשלה, אבל הוא בכל זאת אמן, זמר אהוב, שמשפיע לא מעט על הקהל שאוהב את שיריו. הקללות שהריץ נרקיס בהופעה, ביזו בעיקר את עצמו וביזו את הקהל שהגיע רק לשמוח ולרקוד ונאלץ להיחשף לרפש הנמוך ביותר. וזאת לא הדוגמה היחידה שמוכיחה כי הזמר ליאור נרקיס איבד את זה. רק בשבוע שעבר שיתף נרקיס פוסט בו התנצל בפני משפחות החטופים והודה שטעה כשהצביע במשך שנים לבנימין נתניהו, וקרא לו להתפטר לאלתר. פה הוא גילה אומץ כשלא התבייש להודות בטעותו, אבל לצד זה, הוא גם קרא לכל עוקביו להיכנס רגלית לעזה: "במקום שנלך לשם כולנו ברגל לתוך עזה ונשחט אותם חיים, נשרוף אותם כמו ששרפו ילד בתנור, אני מוכן להיכנס ברגל עכשיו, מוכן למות על כבוד הנשחטים, השבויים והחטופים ששואלים איפה אנחנו".

מוטב לו, למשפיען כמו ליאור נרקיס, להימנע מללרלר - לא רק קללות שאין בהם שום תוכן ומשמעות, אלא גם עצות מטופשות ולא ריאליות. מוטב, שבמקום קללות, שרק מוזילות את הטרגדיה של השבעה באוקטובר, הוא יחפש דרך מכובדת ועניינית יותר להביע את הכעס והתסכול, שכולנו חשים, ובאמצעות שירים שידגישו את האופי המפלצתי של האויב הנאלח הזה, והתבוסה שהוא יספוג מצה"ל, ומעם חזק שהוא נחוש לנצח בכל מחיר.

ליאור נרקיס (צילום: עמרי סילבר)
ליאור נרקיס (צילום: עמרי סילבר)