זה קרה פתאום לשימי תבורי ברביעי שעבר, כשבוע וחצי לפני יום הולדתו ה־70. בערב אחד הוא חזר ונשטף באורם המפנק של הזרקורים, כפי שכה אהב בימי התהילה שלו. לאחר שהתכבד בחיקוי מיוחל ב"ארץ נהדרת", בישר לאומה בתוכנית “ערב טוב עם גיא פינס" כי הולך ונרקם מחזמר המבוסס על להיטיו המיתולוגיים, אולי בהשתתפותו ככוכב אורח. “זה היה מרגש באופן יוצא מהכלל", הוא מספר. “למחרת יצא לי להיפגש עם אלי פיניש, מי שחיקה אותי ב'ארץ נהדרת', בצילומי פרסומת לחברת דינמיקה. יראו אותו בה ממשיך בחיקוי שלי, עד שאני אכנס ואומר: ‘היי, היי, מספיק, יש פה האורגינל, מה שנקרא!'".
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ההתרגשות הזאת זומנה לו כ־40 שנה לאחר שלא מרצונו הקליט עם אביהו מדינה את שירו המכונן של זה, “אל תשליכני לעת זקנה". על פי דיווחים בכלי התקשורת השונים לאחרונה, תבורי, מגדולי הזמרים במדינה, כמעט נותר בלי פירור מעוגת ההופעות הנדיבה של יום העצמאות. “לא משליכים אותי כל כך מהר, אבל מפרסמים עליי דברים שאין להם קשר למציאות", חשוב לו להעמיד דברים על דיוקם. “אם מישהו הבין מהם שנשארתי בלי הופעות, הוא טועה. אני מדבר איתך אחרי שלושה ערבים רצופים של הופעות בהרצליה, כשביום העצמאות אני אמור להופיע בערב אחד באשדוד, בראשון לציון וברמלה. חוץ מזה, אם אפשר היה להתרשם מהפרסומת החדשה, שכביכול נעשיתי ממנה מיליונר, למעשה כולה מדובר ב־20 אלף שקלים על כמה מילים שאומר שם. את המיליונים עושים אחרים".
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
והיחס לאומנים הוותיקים?
“תלוי מצד מי. הקהל נותן לנו יחס נהדר ומקבל פצצה של שירים מאיתנו, הוותיקים. הוא משתגע ממני ושר איתי את כל הלהיטים האהובים והגדולים שלי. מדהים איך יודעים בעל פה את המילים שלהם".
גיטרה מחוטי דיג
תבורי נולד בנס ציונה כשמשון טוילי. שימי תבורי היה השם המסחרי שנתן לו מפיק הופעות הנעורים שלו, עמוס רומנו, בטענה שעם שמו לא יימכרו כרטיסים. כשרומנו נפל במלחמת יום הכיפורים, טוילי הפך רשמית לשימי תבורי. הוא בן הזקונים מבין שבעת ילדיהם של הורים שעלו מתימן על “מרבד הקסמים". אביו היה כבן 70 כשהביאו לעולם. “הוא היה איש דתי עם פאות", מספר תבורי, שבמהלך הקריירה שלו ניסה בלי הצלחה לחזור בתשובה. “אומנם חיינו בצריף, אבל לא ידענו מחסור ותמיד היה סיר מרק או שניים לאורחים, שהכינה אמא שלי, מזל. אני לא חושב שיש בעולם עוד זמר שהקליט עשרה שירים לאמא שלו, כולל ‘בואי, אמא' ו'א־יידישע מאמע'", הוא אומר. “מתמיד הייתי קשור למוזיקה כמי שהיה הסולן בטיולים השנתיים של בית הספר. בשיעורי המלאכה בניתי גיטרה עם חוטים של חכת דייגים. לימודים לא היו הצד החזק שלי. פרשתי מהם אחרי כיתה ט' במגמת מכונאות בתיכון מקצועי. רציתי קיבוץ, ומעליית הנוער שמו אותי בקיבוץ דפנה, בגליל. אחרי יום־יומיים, כשראיתי שזה לא מתאים לי, חזרתי הביתה ויצאתי לעבוד. כמה חודשים טובים עבדתי בבית דפוס, גם בנגרות ובחשמלאות. בעבודה בצבעות פגשתי לראשונה את זהר ארגוב בתיווך של חבר נעורים. עבדנו יחד וגם הייתי מגיע אליו מנס ציונה דרך הפרדסים לשיכון המזרח בראשון. כך נהיינו חברים. בסוף הזלתי דמעות כששמעתי איך שהלך מאיתנו".
כשהתגייס, עבר מיון ראשוני ללהקת פיקוד הדרום ומהמיון השני הוא יצא בידיים ריקות. תבורי איננו יכול לשכוח את זה. “לאחר טירונות בתותחנים, שמו אותי שקמיסט באיזה בסיס. בטוח שהייתה שם אפליה", הוא משחזר כשנימת העלבון מאז מהדהדת מדבריו. “כן, שקמיסט, אז מובן למה השתחררתי לפני הזמן למילואים בהג"א והלכתי להופיע בחתונות תמורת שכר צנוע של 100 דולר בערב כהתחלה".
מאותה התחלה הגיע תבורי רחוק. כשראיינתי אותו לראשונה בסתיו 77', הוא הגיע אליי במכונית “דודג' דארט" אמריקאית מפוארת. המכונית עשתה רושם רב בשכונה הרמת־גנית שלי. אז הוא כבר כיכב עם אלבום הבכורה שלו, “חיפשתי שירים לצאת לעולם", שבו נכלל השיר “אלנה" (שבאלבומיו של תבורי נקרא בטעות “הלנה") אשר שם אותו על המפה עם תקליטון שהוציא. “אלנה, הלנה, אף פעם לא ייחסתי לכך חשיבות", הוא מעיר. “אני שר פעם ככה, פעם ככה, זה לא משנה לי ולפעמים אני מתבדח ושר ‘איננה'. חיפשתי מי יוכל לכתוב לי שירים. מכיוון שאז היה מפורסם הילד נועם קניאל, ששר את ‘גלי' בפסטיבל הילדים, עלה בי הרעיון לפנות לאביו, המלחין אלי קניאל, שהזמין אותי אליו, לשמוע שירים שכתב. הוא ניגש לפסנתר וכשפתח עם ‘הדרך איננה/ נמשכת בלי די/ איפה את, אלנה? הקשיבי אליי', זה ישר תפס אותי, כי הייתי קצת עצוב אחרי פרידה מאיזו חברה. זה היה השיר הראשון שהקלטתי".
תבורי, שפרץ בלי להתנסות בשיעורי פיתוח קול (“השירה שלי היא מהטבע", הוא מדייק), איננו זוכר את מחבר מילות השיר, אורי אסף - שבין השאר חתום גם על “דבר אליי בפרחים", “פרח הלילך" ו"כשהיינו ילדים". הגם שחידש את "עפרה", להיט אחר שלו. הוא כן זוכר, שאת "אלנה" "לא שמו במצעדי הפזמונים ולא השמיעו אותו ברדיו".
לשיר התלוותה שערורייה זוטא בשל עטיפת התקליטון, שעליה התנוסס צילומה של בחורה מעורטלת מגבה. “בהתחלה רצינו למשוך קהל ולכן שמנו את התמונה הזאת", תבורי טוען. “כשפרצו מחאות, אחרי שנמכרו כבר כאלף עותקים מהתקליטון, שמנו עטיפה אחרת כדי לא להסתבך עם הדתיים".
אני גם מלחין, מאמי
באלבומו הראשון, הסתמן עוזי חיטמן כיוצר מספר אחת של שיריו. “דוד חלפון קישר בינינו", הוא איננו שוכח להזכיר. “אין דברים כאלה", תבורי נפעם. “כשהגעתי לעוזי, הוא רצה לשמוע איך הקול שלי כדי לדעת מה מתאים לי. רק פתחתי את הפה עם ‘אלנה', והוא על המקום אמר: ‘אני הולך לעבוד איתך כל החיים!'. עוזי היה איש מקסים. לא פגשתי עוד אדם עם עיניים טובות כשלו, איש משכמו ומעלה. כ־40 שירים הוא כתב לי, יותר מכולם. מצמרר אותי להיזכר איך קיבלתי ב־2004 את ההודעה על מותו המפתיע. הייתי אז בספינה, בהופעות בקרוז בים התיכון. נהג מונית, שעבדתי איתו וידע שאני ועוזי כמו אחים, התקשר אליי בארבע בבוקר ובישר את הבשורה הנוראה. כמה שבכיתי אז. לא הייתי מסוגל לבוא להלוויה".
עד מהרה נהיה תבורי זמר של פסטיבלים. את מסעו ביניהם הוא החל בזכייה בשלהי 77' בפסטיבל הזמר המזרחי (או “למנצח שיר מזמור" בשמו הרשמי) השמיני עם “שחורה אני ונאווה" בלחנו של גרי גרנד האלמוני למילים משיר השירים. “כשהציעו לי לבצע את השיר, לא רציתי", הוא נזכר. “הסכמתי רק כשאפשרו לי לעשות בו שינויים, כולל הוספת מאוול".
כעבור שנה דורג תבורי שני בפסטיבל המזרחי עם שירם של אביהו מדינה ויהודה בדיחי, “כינור דוד", שהפך ללהיט, בעוד שירם של השרעבים, "שדי אל מה נורא", שזכה בבכורה - נשכח כליל. בהופעתו השלישית בפסטיבל ניצח תבורי עם לחנו לשיר “משה", שאת מילותיו כתבו מדינה והעיתונאי אורי אלוני. “יצא לי לחן על הגיטרה", מציין תבורי. “אני גם מלחין, מאמי. יש לי כמה שירים באקו"ם".
הפרח בלבי
בפסטיבל הזמר החסידי הוא דורג במקום השני עם השיר “ברכנו", שהלחין מדינה. “אני נוהג להתבדח בשפת הכדורגל שזה היה בשבילי משחק חוץ, כי כולם שם היו אשכנזים, סליחה על הביטוי, ואני הייתי המזרחי היחיד", הוא מעיר וטועה, משום שגם אופירה גלוסקא הייתה שם בין המשתתפים.
בהמשך נוצר שיתוף פעולה בינו לבין ננסי ברנדס: “ננסי יצא איתי לדרום אפריקה כמנהל מוזיקלי והוא כל כך הצחיק, עד שהבטן כמעט נקרעה. אז בא לי הרעיון לשלב כל מיני קטעים מצחיקים שבהם הוא יורד עליי וכך זה נמשך עד היום. בצורה כזאת זה הביא לנו עד היום אלף הופעות. מי שחכם מבין שהכל הצגה וננסי לא באמת לועג לי. הכי הוא צוחק על העיניים שלי, מה שעושים כולם, כי אכן יש לי עיניים גדולות ולא במובן החמדני של המילה (צוחק)".
שימי, מה הסיפור של “הפרח בגני"?
“לאחר שתי זכיות ומקום שני בפסטיבל המזרחי, רציתי לבוא כגדול לפסטיבל 82' ולהופיע מחוץ לתחרות, כולל מחרוזת משלושת השירים. מפיק הפסטיבל, יוסף בן־ישראל, לא הסכים ולקח להופעת אורח את חוה אלברשטיין, זמרת גדולה לפי דעתי, אין מה להגיד, אך לא התאימה לפסטיבל הזה. כעסתי קצת, אז לפני שנסעתי להופעות בניו יורק, כשפגשתי את זהר, העברתי לו את השיר ‘הפרח בגני', שניתן לי לביצוע בפסטיבל".
איך הרגשת כששמעת ממרחקים שהשיר שוויתרת עליו זכה בענק?
“זה לא עשה לי כלום. הראש שלי היה כבר במקום אחר. הכרתי באמריקה את ג'ניפר ג'וסלין ולאחר רומן בזק של שבועיים היא הייתה לאשתי הראשונה. זה היה פשוט גורל: במקום לזכות בפסטיבל עם ‘הפרח בגני' מצאתי את עצמי נשוי לאמא של שלושת הילדים הגדולים שלי. בשביל ללדת את אלירן, הבן הבכור שלנו, הבאתי אותה לארץ. כשהיא נסעה מכאן והקשר עבר למכתבים ולטלפון, הרגשתי כמו ימאי שלא רואה את משפחתו ברציפות".
ואז זכית בטוטו ב־3 מיליון שקלים?
“לא, זה שקר שהפיצו עליי. היינו שישה שהתחלקו בפרס הראשון בטוטו, וכל אחד מאיתנו קיבל 100 אלף דולר. זה כמו שמנסים לעשות אותי כעת למיליונר מהפרסומת לדינמיקה".
לתפוס אמריקה
המרוץ דאז של תבורי בין הפסטיבלים הסב לו מגה־להיט נוסף, “אתמול היית שונה", שאומנם דורג במקום השלישי בפסטיבל הזמר והפזמון 80', אך בסיכומו של דבר האפיל על השירים שהקדימו אותו - “פזמון חוזר" של האחים והאחיות ו"הלילות היפים שלנו", שביצעו עדנה לב ואריק רודיך.
לעומת הפסטיבל המזרחי, קדם־האירוויזיון לא האיר את פניו לתבורי, שהתחרה ב־91' וב־93' ונאלץ להסתפק במקומות השמיני וה־11. “החיים הם עליות וירידות", סח תבורי ומי כמוהו יודע את זה.
אז ניסית לחזור בתשובה?
“אכן, שנתיים הלכתי עם כיפה ושמרתי שבת, אך זה לא היה בשבילי. אתה יודע, הראש של הבנאדם משתנה, אין מה לעשות".
ב־2004, שנה לאחר שפסטיבל ישראל חלק לו כבוד במופע לציון 30 שנות קריירה, שבו מיטב הזמרים שרו את שיריו, הוציא את “את בראש שלי", אלבום השירים המקוריים האחרון שלו - ולא יסף. “אלבומים כבר לא הולכים", הוא אומר. “שאשקיע מהכסף שאין לי במשהו שמראש ברור שלא יצליח? לא כדאי. ובשביל מה? הקלטתי מעל 200 שירים, שרובם לא הושמעו. שקודם ישמיעו אותם".
כשהוא נשאל אם רצה להיות מייק ברנט ולהצליח מעבר לים, משיב תבורי: “לא, ממש לא. רציתי להצליח ובשביל זה לא מספיק הופעה פה, הופעה שם, אלא צריך לחיות במקום. אבל אחרי שהשקעתי בצרפת בהקלטות ובהופעות, תמיד חזרתי הביתה, או נסעתי לאמריקה. ככה אני עם השטויות שלי".
שימי, אתה מרגיש שהחמצת קריירה בינלאומית?
“יכול להיות. לפעמים זה נראה ככה. בארצות הברית הקלטתי באנגלית את ‘תני לי את הלב' ואת ‘עוד סיפור אחד של אהבה', מתוך אמונה שעם השירים האלה אוכל לתפוס את אמריקה וכלום לא קרה".
מדוע?
“זאת הייתה הטעות שלי. בשנה שבה גרתי בניו יורק והופעתי במועדון לילה יהודי־ישראלי כדי שתהיה לי פרנסה, כל שני ורביעי הייתי באטלנטיק סיטי, שם בזבזתי את כל הכסף בהימורים, שלהם הייתי מכור. הייתי שקוע בקזינו יותר מאשר בשירים. ההימורים הרגיעו אותי נפשית".
עדיין?
“לא, מה פתאום. מאוד השתניתי בעניין. הייתי כמה פעמים בהולנד לטיפול בילדה (קארין, בתה של רעייתו יהודית באומן הסובלת מאנורקסיה - יב"א) ולא ראו אותי משחק בקזינו שם, גם לא שותה אפילו טיפת אלכוהול, לא יין, אפילו לא בירה. לצערי, בעבר נגררתי עוד ועוד והפסדתי עשרות אלפי דולר".
עם יד על הלב, מה הביא כוכב כמוך ב־2009 אל “האח הגדול"?
“זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי. בדיוק הייתי בארצות הברית, נשוי וממתין לגרין קארד, כשפיתו אותי לבוא ל'האח הגדול' עם סכום לא משהו. יצאתי לארץ בלי אישור מרשויות ההגירה - והלך הגרין קארד. עכשיו כבר עשר שנים האמריקאים לא נותנים לי ויזה. לפני יומיים הלכתי לעוד ראיון בשגרירות האמריקאית וסירבו לי. הסיפור של ‘האח הגדול' עלה לי ביוקר".
אז מה פיתה אותך ללכת לשם, הכסף?
“הגעגועים משכו אותי הנה לאחר תקופה שלא הייתי כאן. 20 אלף דולר, או אפילו 30 אלף דולר, לא יכלו לפתות כשאז הייתי נשוי באמריקה לאישה עשירה (סילביה זיו, אשתו הרביעית - יב"א)".
איך היה להיות סגור אצל “האח"?
“זאת הייתה חוויה קשה, או במילים אחרות זה היה בית סוהר סגור. הרגשתי שאני נחנק, אבל נתנו לי להבין שאם אצא לפני הזמן לא אקבל את הכסף שהגיע לי".
סדרת 'התבורי'ס' בטלוויזיה עם ארבעה מבניך כעבור שנה הייתה מבחינתך הפיצוי?
“סוג של. זה היה נחמד־נחמד־נחמד מאוד. הקהל אהב אותנו בצורה מדהימה, אבל לא היה לזה המשך בגלל בלגן שהיה לי עם הבנים, שאני לא בקשר מי יודע מה איתם. מאז ועד היום אנחנו לא מופיעים יחד".
יהודית באומן היא אשתו החמישית של תבורי, אב לשישה בנים ולבת. שלושה מילדיו הם מג'ניפר ג'וסלין, כאמור אשתו הראשונה: אלירן, נשוא השיר “אלירן שלי"; אריאל, שחי עם אמו במישיגן והוא היחיד מילדיו שלא חי בארץ; ודניאל. ילדיו מאביבה תבורי הם בת־אל ובן־אל. בניו מאסנת לורבר, אשתו השלישית, הם אוראל ואלעד.
יש משהו שטעון הסבר. לפני חמש שנים הורשעת בנהיגה תחת השפעת סמים בעוד בראיון עבר אמרת לי שאתה הכי רחוק בעולם מהדברים האלה ו"ברור שלזמר אסור לקחת סמים".
“הכל הלשנות. בוקר אחד נסעתי עם אשתי ועם הילדה החולה לאיכילוב, כשפתאום עצרו אותי ארבעה חבר'ה, בולשת כזה. כששאלו אותי אם יוכלו לעשות חיפוש באוטו, אמרתי ‘ברצון'. הם חיפשו ולא מצאו גרגיר ולא שום דבר. כששאלו אותי אם אני מוכן לבדיקת שתן, לתומי אמרתי ‘כן'. חשבתי שהם מחפשים אלכוהול, והרי כפי שאמרתי אני לא שותה, אז אין לי ממה לפחד. הלכתי איתם לבדיקה בתחנה, ויצא כאילו שאני מעשן גראס. אז הפילו עליי תיק של נהיגה תחת השפעת סמים. אתה קולט איזה עוול הם עשו לי? בפרט שהיום קנאביס נחשב כתרופה וחברות עושות מזה מיליארדים. קיבלתי שנתיים שלילה ו־3,000 שקל קנס. זה לא פייר".
כשהתמודדת ב־2021 ב"אקס פקטור", האם באמת ובתמים האמנת שבגילך המתקדם תגיע לאירוויזיון, לנוכח העובדה שאלה ששפטו אותך עוד לא היו כשהיית בימי התהילה שלך?
“הם אומנם כיבדו אותי, אבל היה שם קטע קצת מסריח, כי בעוד שבאתי עם השירים שלי, אמרו לי לשיר באנגלית. בשביל מה? נאלצתי לשיר שיר של מריה קארי והם קפצו לבמה, חיבקו אותי ואמרו לי ‘אתה גדול!'. כנראה לקחו אותי בשביל לפרסם את עצמם. מצאו על מי לתפוס טרמפ".
איך החיים בגיל 70?
“בגיל 70 מבינים שהחיים הם קצרים ושהמוות הוא חלק מהם. ככה זה. הגיל עושה את שלו, כשהגוף בוגד מדי פעם ומאבדים חברים. אני עושה קצת ספורט. אתה יודע, ריצות וכאלה. מהבחינה הזאת אני בסדר גמור. מה שמפריע זה מצבי הכלכלי הגרוע. אין לי בית משלי ואני גר בשכירות. לפני שבע שנים עשיתי טעות".
עוד טעות?
“כן, עוד. לפני שבע שנים מכרתי וילה שבניתי במשך 12 שנה בבית דגן תמורת שניים וחצי מיליון שקל. חצי מהכסף הלך לכיסוי המשכנתה, ומהשאר הוצאנו על תרופות לקארין, כי הכי חשוב בשבילנו זה להחיות את הילדה הזאת".
כששאלתי אותך בראיון ב־85' איך אתה רואה את עצמך כעבור 20 שנה, השבת: “נראה לי שאז אשב באיזו וילה יפה בהרצליה פיתוח עם הרבה שערות לבנות, מגדל בכיף את הילדים שלי, שיהיו כמה שיותר ולא צריך לרוץ אחרי הופעות כמו היום".
“כך אמרתי? היום אני לא מביט כל כך רחוק. כל מה שאני רוצה זה להזדקן עם יהודית. עכשיו אני הולך לאכול צהריים עם בן־אל. ‘אבא, התגעגעתי', הוא התקשר אחרי שהגיע מלוס אנג'לס. ככה זה, משפחה".
לא תמיד זה היה ככה.
"בן־אל גר לא רחוק ממני, קילומטר, הוא במגדלים ואני ביהודה המכבי. הוא חזר ואמר בוא. באתי בכיף בעידוד של יהודית, אשתי, שאמרה, 'תעשה חיים, תתאחדו קצת, תדברו, תנגנו'. היה נחמד. הייתה אצלו החברה שלו, דני (לוי - יב"א), זאת שמאפרת את משפחת קרדשיאן. פטפטנו איזה שעתיים ואפילו דיברנו על לעשות איזה דואט יחד. אבל הכל לאט־לאט. בלי השתוללות, מה שנקרא. נראה לי שהוא לקח קצת פסק זמן, ואפילו ביום העצמאות הוא לא מתוכנן להופיע. כששאלתי אותו מדוע לא, הוא אמר שהוא רוצה מנוחה בראש עד שיחליט לאיזה כיוון הוא ילך. אמרתי לו שזה בסדר, זה קורה".
איך היחסים עם שאר הילדים?
"בהתחלת הקשר שלי עם יהודית הם לא הבינו את המהות שלו. נוצר ריחוק והיה בלגן. עם הזמן הם הבינו שהקשר הזה הוא יציב ובלי תנאי, מה גם שיש בינינו אהבה והיא תנצח, אהבה נטו".
החברים של שימי
דוד חלפון: “יום אחד שמעתי באיזשהו מועדון זמר אלמוני, שמשון טוילי היה שמו, שנתן ללהיט שלי ‘אשליות' ביצוע לא נורמלי, שהיה לא פחות טוב מהביצוע המקורי של נסים סרוסי. כשפגשתי את עוזי חיטמן ואמרתי לו שאני שולח אליו זמר עם קול מדהים, הוא רצה לפגוש אותו מיד. שימי מודה לי עד היום על הקשר המופלא שהיה לו עם עוזי".
עו"ד יואל ריפל: “השיר ‘לילה בלי כוכב', שהיה הפזמון הראשון שלי, נוצר למעשה בלי שום קשר לשימי. הוא נכתב תוך חמש־עשר דקות בעודי בבית חולים שדה במלחמת יום כיפור, לאחר שנפצעתי כטנקיסט בקרבות בסיני. הייתי אז מדוכדך לאחר שחטפתי זעזוע מוח ועצוב מכך שנערה שאהבתי התרחקה ממני. “עוזי היה אז משוחרר מלהקת פיקוד המרכז. לקראת מופע משותף שלנו, כשהוא ביקר אצלי בבית, אמרתי לו ‘קח כמה שירים, אולי תרצה להלחין'. תוך זמן קצר הופתעתי כששמעתי את השיר כשלאגר אימים ברדיו בביצוע של שימי, שאותו עדיין לא הכרתי. חצי שנה לאחר מכן, כשעברתי ליד קפה ‘פינתי' והצגתי את עצמי בפניו, הוא חשב בהתחלה שצחקתי עליו. עברו אי־אלו דקות עד שהשתכנע. הקשר שלנו נמשך ואנחנו חברים עד היום. שימי הוא בחור עם לב זהב ויכולת שירה פנומנלית של ארבע אוקטבות".
אביהו מדינה: “בוקר אחד, כשנסעתי בשכונת התקווה, שמעתי ממערכת הכריזה בחנות התקליטים של האחים ראובני שיר חדש, ‘אין לי אהבה', שצד את אוזניי מושר בפיו של זמר אלמוני שלא זיהיתי. כשנכנסתי לחנות, התוודעתי לראשונה לשם שימי תבורי. במקרה נפגשנו כעבור שבועיים אצל יוסף בן־ישראל, מפיק הפסטיבל המזרחי והחמאתי לו על ביצוע השיר. הוא ביקש שאכתוב לו שיר לפסטיבל וזה היה ‘כינור דוד'. אגב כך התברר לנו שאנחנו קרובי משפחה, הסבים שלנו היו אחים. לאחר ההצלחה של ‘ברכנו', הלחנתי לפסטיבל הזמר החסידי של 82' לבקשתו של שימי את ‘אל תשליכני לעת זקנה'. כשהשמעתי לו את השיר, הוא מאוד לא רצה אותו. הוא אמר ‘זה שיר מאיית (מת - יב"א), שיר לזקנים, שלא מתאים לחסידי', וביקש שאכתוב לו במקומו משהו קצבי. לא ויתרתי לו, חשבתי ש'אל תשליכני' יותר מרגש מ'ברכנו'. אבל שימי לא רצה בשום פנים ואופן, ואז הייתה לי בעיה, בגלל שהלחנתי את השיר בדיוק לפי המנעד הקולי שלו ולכן לא יכולתי להעביר אותו לזמר אחר. אמרתי לו שלא אלחין לו שירים כל עוד שלא יקליט את ‘אל תשליכני'. יום אחד הוא שמע אותי בטלוויזיה שר שיר חדש שאותו לא הכיר. אז הוא התקשר אליי ואמר שאם אתן לו להקליט ראשון את השיר הזה, ‘אליך אלוהיי', הוא יקליט איתי את ‘אל תשליכני'. כששאלתי אותו למה הוא זקוק לי להקלטת השיר, הוא ענה ‘כי השיר הזה הוא פשלה, נפילה על הפנים, ואם אפול, אני רוצה ליפול איתך'. מאז הוא מתפרנס יפה מאוד מהשיר הזה".
ננסי ברנדס: “לקראת הופעה שלנו בלוס אנג'לס שימי אמר ‘עכשיו אתה יורד עליי ומפרק אותי לחתיכות'. הוא הבין שכך אנחנו יכולים למשוך קהל, על ידי זה שאני יורד על פרה קדושה כמו שימי, שהוא כוכב ענק. שימי נתון למצבי רוח: יום עסל, יום בסל. הוא בנאדם טוב וזמר גדול, אבל לא יציב. צחוק, צחוק, אבל כך הוא פספס את ‘הפרח בגני', כמו שכמעט פספס את ‘אל תשליכני'. מה לעשות, הוא לא הכי מבין בלהיטים".
רוני בראון: “השיר ‘אתמול היית שונה' היה חלק מהניסיון שלנו ב־CBS להשתלב בזמר הים תיכוני. כשחיפשנו משהו בכיוון של בלדה איטלקית ולא כל כך מצאנו, החלטתי לתפור לו שיר שיתאים בול למידותיו וליכולת הקולית המרשימה שלו, כשבמילים לא כיוונתי למישהי מסוימת. כעבור שנה כתבתי לו עם יוריק בן־דוד, שאז גם הוא עבד בחברה, את ‘תני לי את הלב' עם לחן של שנינו למילים שלי".
אשר ראובני: “שימי אסטרונאוט כזה, אחרת, עם איך שהוא שר, הוא יכול היה להגיע הרבה יותר רחוק ולא רק בישראל. במו עיניי ראיתי איך הוא מילא את ה'אולימפיה'. הצרפתים, בעיקר הצרפתיות, מתים עליו, והוא לא ניצל את זה לקידום הקריירה שלו".
