עומר ירדני, נחשב כבר שנים לאחד ממגישי החדשות האהובים והמוכרים במדינה. לצד קריירה מקצועית ורצינית כמגיש ב-"חדשות 13", הפך עצמו העיתונאי גם לאושיית רשת אהודה, עם סרטונים וויראליים בהם הוא מבצע קאברים מאולפן החדשות לשירים מוכרים של כוכבות פופ. השבוע, סרטון נוסף של ירדני שבר את הרשת, אלא שהפעם לא מדובר בליפסינק מצחיק לשיר חדש של נועה קירל. במהלך ראיון שערך לצד זוגתו להגשה רותם ישראל עם סילביה קוניו, ששני בניה נמצאים כבר כמעט 100 ימים בעזה, נשבר ירדני והחל לבכות בשידור חי. המחזה המרגש של איש החדשות עורר שיח רב ברשת על האמפתיה והצד האנושי שהוא הסכים לחשוף עם מדינה שלמה.
בראיון עם TMI הוא מספר מדוע נשבר דווקא בראיון הזה, איך הוא מתמודד עם העבודה שלו, בה הוא מחויב לדווח מדי יום על מחזות שמוח אנושי מתקשה לעכל, איזה תכנים הוא מרשה לעצמו להעלות לטיקטוק בתקופה הרגישה הזו וגם, מה דעתו על כך שהפך יחד עם מגישי חדשות נוספים לסמלי מין של המלחמה?
נתחיל בשאלה קטנה אבל מאוד מורכבת כרגע, מה שלומך בימים אלו?
"בדרך כלל התשובה הראשונית היא 'או אה או אה'. אני אגיד לך את האמת, הייתי באמת בהמון רגעים של רכבת הרים שאני מניח שכולם עוברים. היום שבו ראיינו את סילביה, זה היה יום ההולדת שלי, יום הולדת 33, בדיוק ביום שבו מציינים שלושה חודשים. ודווקא ביום שאמור להיות במידת האפשר כמה שיותר אופטימי, זה כאילו תפס אותי הכי הרבה. זה היה משהו שהוא חלחל אליי עמוק. אז שאתה שואל אותי מה שלומי – אני עוד מברר".
מה ספציפית בראיון הזה תפס אותך שנשברת?
"בכיתי מיליון פעם במלחמה הזאת, אבל הרגיש לי שאם זה יצא החוצה בשידור, זה יהיה לא נכון. לא כי אני לא רוצה להצטייר לא רגיש, אבל זה הרגיש לי שזה עלול להתפרש כמו משהו לא אמין ולא אותנטי. וגם בוא, מי אני שאני אבכה כשאדם שעובר רגעים כל כך קשים בחיים שלו, יושב ומחזיק את עצמו מולי? שלושה חודשים הצלחתי להחזיק מעמד כלפי חוץ, אבל בפנים נשברתי עשרות פעמים וירדו לי דמעות וחיכיתי שנצא לפרסומות שניה כדי לנגב ואז מכניסים מאפרת שרגע תסדר אותך. היו רגעים מאוד קשים, אבל הפעם – גם יום ההולדת, וגם סילביה שהיא היתה כל כך טהורה ואותנטית ואנושית, זה תפס אותי".
בשלב הזה, ממשיך ירדני לדבר בכאב על מתווה שחרור החטופים ועל הגברים הבוגרים שנמצאים בעזה כבר מספר חודשים, ועתידם אינו ידוע: "כל חטוף וכל חטופה הוא עולם ומלואו למשפחה שלהם וגם למדינה. אבל אתה יודע בסמוך לשחרורים, כל הזמן דיברו על הגברים המבוגרים. אתה בן 28, אני בן 33. אנחנו נחשבים גברים מבוגרים. אם אתה ואני היינו עכשיו חטופים בעזה, לא היו משחררים אותנו במתווים הקודמים וממש לא במתווים הקרובים. והילדים של סילביה הם אתה ואני, יש לה ילדים בוגרים, והם אתה ואני. חשבתי על אמא שלי, מה היה קורה איתה אם הייתי בשבי. אני שומע את סילביה וחושב על אמא שלי ואומר לעצמי 'בואנה מה זאת המציאות הזאת?' אני חושב שאנחנו לא נצליח להבין אף פעם מה הם עוברים, לא משנה מה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לעומת שאר המדינה, לאנשי חדשות אין פריבילגיה לאסקפיזם, אתם מחוייבים לשמוע כל יום סיפורים שעולים על כל דמיון ולדווח עליהם. איך אתה מתמודד עם כל זה?
"הכל קשה והכל מורכב ומטורף, יש דברים שמרגישים קרובים אליך יותר. אדם בגילי שמספר לי על החוויה שהוא חווה, זה גומר אותך. אבל אתה מתמודד כי אין כל כך ברירה. אתה יודע, באחד הימים הראשונים של המלחמה דיברתי עם יונתן שמריז והוא בא לדבר על אחיו אלון ז"ל (אלון שמריז ז"ל נחטף לעזה ונהרג על ידי כוח צה"ל שטעו בזיהוי שלו), ופתאום אני מבין שלצד הסיפור של אלון שהוא המאבק המרכזי, יונתן עצמו היה בכפר עזה עם אשתו ההריונית, שמאז היא ילדה. אגב, תכתוב שאני מוסר לה מזל טוב. ובתוך כל הטירוף שהוא מנסה להחזיר את אחיו הביתה, הוא עוד לא מעכל בעצמו את העובדה שהוא ישב בממ"ד שעות עם אשתו ההריונית והבת הקטנה שלו. הוא סיפר לי שהוא אמר לה 'אם תהיי בשקט תקבלי בלון', ואתה אומר לעצמך – מה זאת המציאות הזאת? יש ימים שאתה מצליח להתמודד יותר ויש ימים שקצת פחות. בסוף, הרבה לפני שאני איש תקשורת, אני אדם במדינה הזאת ואני ברכבת הרים כמו כולנו.
בימים כתיקונם, אתה כוכב טיקטוק לא קטן. ראיתי שגם במלחמה הצלחת למצוא נקודות הומור בכל מיני מקומות. אתה חושב פעמיים לפני שאתה מעלה תכנים בתקופה הזאת?
"אני שואל את עצמי שאלות כאיש תוכן, האם מה שאני עושה הוא מתאים ונכון. האם אני פוגע במישהו או אני גורם לו להרגיש לא נעים? בטח שאני שואל את עצמי, ברור. זה היה לא אנושי לא לשאול את עצמי. אני כן מודה שכשאני מעלה דברים משעשעים, אולי כי זה חלק מהמוניטין שצברתי לעצמי, אז אני מקבל חיזוק על התוכן הזה, כי החיים הם מורכבים, כי בתוך הכאב והקושי אנחנו צריכים גם לראות דברים אחרים ועתיד אחר, כי זו התקווה שלנו והדרך שלנו לשרוד את הדבר הזה".
טוב אנחנו נדבר על זה – כתבי חדשות הפכו ממש לסמלי מין במלחמה הזאת. אני רוצה את תגובתך בנושא – איך אתה מרגיש עם זה? איך אשתך מרגישה עם זה? תרגיש חופשי עומר.
"תפתח בבקשה ציטוט - אשתי היא האישה הכי יפה בעולם ואני אוהב אותה אהבת נפש, היא באמת הכי יפה בעולם. זה בוודאי מאוד מחמיא ומאוד נעים לי ואני מודה לכל מי שחושב או חושבת ככה, אבל מי שחושב שאני סמל מין שיבוא לראות את הכפלים שלי בבטן שמסתירים טוב טוב את הריבועים ויבין שאני לא בהכרח מסמל משהו".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
