- בהפקה מושקעת של כמה מיליונים טובים חגגו ורד וברק רוזן, מבעלי קנדה ישראל, את בר המצווה של הבן הצעיר רום. זה התחיל בעלייה לתורה מושקעת במיוחד בבית הכנסת היכל מרדכי בהרצליה פיתוח, שעוצב וקושט במיוחד עם פרחים ועם הופעה מדהימה של תזמורת "קולות מהשמיים" של רפי ביטון, ששיוותה לאירוע נופך מיוחד. בארוחת הצהריים הופיעו עידן רייכל ואברהם פריד. זה נמשך במסיבת היי סוסייטי בחצר ביתם של בני הזוג רוזן עם קוד לבוש אלגנטי ושיק שאליו התנקזו יפים ויפות לצד פוליטיקאים ובעלי תפקידים כמו המיליארדר איל וולדמן, ניקול ראידמן, הילה ורני רהב, נועה קירל, אנה זק, עידן רייכל, לאה שנירר, ליאון קופלר, לימור יולי, שון סימנוביץ', שהגיע עם עומר נודלמן, אביגדור ליברמן, איילת שקד, פרופ׳ רוני גמזו ועוד. באומנותי: אושר כהן ואייל גולן. על המזון: יאקימונו. הרקיד את כולם: די־ג׳יי איתי גאלו.
- ועוד קצת שמחות. בתחילת ספטמבר תינשא יהלי אלפרון, הבת של יעקב אלפרון ז״ל, לבחיר לבה טל. המשפחה שלחה save the date.
- הדוקו של חייה
ליאורה מצדיעה לבמאית המוערכת נילי טל ז״ל ומפנה זרקור לחתונה הכפולה עם יענקל׳ה טל, הזוגיות עם העיתונאי יואל מרקוס ותביעת הדיבה נגד הדה בושס האגדית
סוף השבוע שעבר הלכה לעולמה הבמאית הדוקומנטרית המוערכת, נילי טל, ממחלת ריאות כשהיא בת 80. בין הסרטים המרשימים שיצרה ניתן למנות את "אהובתו של שודד השעונים", "עלייתה ונפילתה של ענבל אור", "כלות מאוקראינה", "רצח ללא מניע", "תיק חיי" ועוד. ב־1998 הפיקה את סרטה התיעודי העצמאי הראשון, "עזה כמוות", שבו גוללה את פרשת רצח עינב רוגל ז"ל מקיבוץ שער הגולן על ידי חברה, גלעד שמן. לראשונה בישראל התיר לה בית המשפט המחוזי בנצרת להכניס מצלמות טלוויזיה לאולם ולתעד את הדיונים. ב־2010 הפיקה וביימה את הסרט "בת 60 מחפשת אהבה" ליס דוקו, סרט אישי שבו היא מתארת את חיפושיה למציאת אהבה בגיל 60. טל היא כלת פרס מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי בישראל ופרס מפעל חיים בתחום אומנות הקולנוע של משרד התרבות והספורט.
טל הייתה גרושה, אם לשני בנים וסבתא לשמונה נכדים. היא הייתה נשואה בשני סיבובים סוערים ליענקל׳ה טל, רו"ח בהשכלתו, שעבד בתפקידי ניהול בכירים בתעשיית הביטוח. כשפרש ב־2006 התמסר לכתיבת ספרי ילדים מצליחים. לפני כשמונה שנים פרסמה ליאורה כי טל ניהלה זוגיות עם הפובליציסט יואל מרקוס ז"ל, אך השניים נפרדו לאחר שנתיים.
לטל היה רומן קודם עם "הארץ": בשנות ה־70 הגישה תביעת לשון הרע נגד הדה בושס ז"ל, אז מבקרת הטלוויזיה של העיתון. המשפט נוהל בהתאם עם עדויות של בכירי העיתונות הישראלית דאז, מול עיניו הנדהמות של השופט שאול אלוני, שלא הסתיר את התרגשותו.
מטעמה של טל תבע אז עורך הדין ("הצעיר") יהודה רסלר. מי שהגן על בושס ז"ל היה עו"ד שלמה ליבליך ז"ל. ביקורת הטלוויזיה הייתה על כתבה של 22 דקות ב"יומן השבוע" בערוץ הראשון (והיחיד אז), "ילדי הירח", על שלושה ילדים אוטיסטים והוריהם, הבעיות המיוחדות שלהם והניסיון לפתרן.
"ההורים בתמימותם לא ידעו בידי מי הופקרו", כתבה בושס. "איך מעיזה נילי טל, כתבת חסרת ידע והשכלה, להכין כתבה מרוחה מבלי שתבין ותחוש שכאן יצורי אנוש מיוחדים במינם, שרמת המשכל שלהם גבוהה אולי משלה".
טל מצדה טענה: "זוהי הוצאת דיבה. נפגעתי מהביקורת הלא נכונה והלא מדויקת. איך מעיזה הדה בושס לכנות אותי 'חסרת השכלה'. אני בוגרת אוניברסיטה. ערכתי מחקר של שלושה חודשים על הנושא. אני אביא את הורי הילדים שיעידו אם ידעו 'במי הופקרו'. אני לא רק תובעת התנצלות אלא גם פיצוי של 50 אלף לירות". בושס טענה מצדה להגנה בשל חופש הביטוי והעיתונות.
שלום ליענקל׳ה טל, איך נגמר המשפט ההיסטורי?
"עו"ד יהודה רסלר הפך לידיד אישי של נילי, והחברות שלהם התחילה ממשפט הפוך שבו נילי כתבה על יורדת מישראל ופרסמה את הכתבה בעיתון 'הארץ'. אותה גברת ממשפחה מפורסמת, שלא אגיד את שמה, תבעה אותה על לשון הרע. העו״ד של עיתון 'הארץ' היה ליבליך ואותה גברת שכרה את שירותיו של עו״ד רסלר. נילי התרשמה מאוד מאישיותו של רסלר ולכן החליטה לקחת אותו כעו"ד שלה לתביעה נגד הדה בושס. בסופו של דבר, נילי, שלא היה לה כוח ורצון לעשות מהנושא הזה כסף, הסכימה לפשרה ש'הארץ' יפרסם התנצלות, וכך היה".
אתם הורים לשני בנים. התגרשתם בסערה ובכל זאת ראיתי כי במודעת האבל הוזכר שמך.
"גם בהספד בהלוויה סיפרתי על כל התהפוכות של חיינו. התחתנו ב־1965 והתגרשנו בערך ב־1970. אחרי שנה חזרנו והתחתנו שוב, ואז נולדו הילדים שלנו. חיינו יחד עד 1979 בזוגיות ומאז שוב נפרדנו וחזרנו לסיבוב שלישי ב־1984. אחרי ארבע שנים טובות נפרדנו שוב ולקח לנו כמה שנים שוב להתגרש. בשנים האחרונות די שקטו הרוחות והפכנו חזרה להיות אנשים בני שיח".
הילדים של נילי טל - ירון ואמיר - אמרו בפרידה מאמם: "אמא הייתה מיוחדת במינה. ממנה למדנו מהי תעוזה, אסרטיביות, לחקור ולשאול שאלות, לא לוותר ולהתעקש לקבל תשובות. למדנו ממנה לחיות את החיים, והלוואי והיינו מספיקים לעשות רבע ממה שהיא הספיקה. היא מילאה אותנו בגאווה בשלל סרטיה ויצירותיה והקשרים המיוחדים שיצרה עם אנשים. היא גם הייתה גאה בנו מאוד. בילינו איתה והתראינו איתה עד יום מותה, שהיה מסעיר ומפתיע. היה לה עוד מה לתת. הייתה לנו הזכות להיות הבנים של אמא כזו".
