"האח הגדול" 2025: עונה מהאגדות, סיום מהסיוטים
צריך להתחיל במילה אחת - תודה. תודה להפקה, תודה למתמודדים, תודה אפילו לנו הצופים ששרדנו את כל השעות הארוכות. העונה האחרונה של האח הגדול לא רק הייתה מוצלחת, היא הייתה הטובה ביותר מאז שרשת 13 הרימה את הפורמט. שנים של ניסוי ותהייה, נפילות וכישלונות, הובילו לרגע הזה: עונה שהצליחה לרגש, להצחיק, להכעיס ולגרום לכולנו להתמכר מחדש.
ליהוק מנצח – סוף סוף
אי אפשר לדבר על העונה הזו בלי לשבח את הליהוק. זה היה שילוב שהרגיש מדויק כמו פסנתר מכוון היטב. מאור ברוכמן שהביא המון אקשן ודרמה על ההתחלה; שני אדרי - קשוחה מבחוץ, עדינה מבפנים, כזו שמבינה היטב את הכוח שלה על המסך; דרור קליר שעבר מסע אישי מהגדרה של “מועמד להדחה קבוע” לדמות קורעת ומעוררת הזדהות; ושלקה שהגיעה לצחוק ולהצחיק ובסוף נתנה לנו את כל הדרמה.
וגם מי שעמדו בצל - תרצה כהן, יוכי אפוליאון, יוסי בובליל ושירז בן ארי - הצליחו לחרוט את שמם בזכות נוכחות אותנטית. שירז הפכה מליהוק משני לכוכבת נוער מפתיעה, תרצה גילתה צדדים אנושיים שלא חשבנו שנראה, ואפילו יוכי סיפקה כמה רגעים אמוציונליים ויפים. זה היה אנסמבל שבו כמעט כל דמות קיבלה סיפור וזה בדיוק מה שהופך עונה לטובה.
נרטיבים גדולים מהחיים
מה שהפך את העונה הזו לייחודית באמת היה הדרך שבה העריכה ידעה לקחת את חומרי הגלם האנושיים ולהפוך אותם לנרטיבים של ממש - כאלה שלא נגמרים בפרק אחד, אלא נבנים ומתפתחים על פני שבועות ארוכים. היו שם רומנים סוערים שהתפרקו בקול גדול, משולשים רגשיים שהחזיקו את הבית ואת הצופים במתח תמידי, ומערכות יחסים שהתחילו כהבטחות נוצצות והתפוררו לנגד עינינו לכדי טרגדיות קטנות. זה לא היה רק בידור, זו הייתה דרמה אנושית שמצליחה להציף שאלות על נאמנות, על אהבה, ועל הגבול הדק שבין משחק לטלוויזיה לבין רגשות אמיתיים.
לצד הדרמות הזוגיות, צפינו גם במסעות אישיים עוצמתיים - מתמודדים שנכנסו חסרי ביטחון או עטופים בדימויים מוקדמים, והצליחו לחשוף צדדים רכים, אמיצים ואותנטיים. היו כאלה שהפכו מצחוק מתגלגל לכאב חשוף, כאלה שהעזו לגעת בנושאים של דימוי גוף, אהבה לא ממומשת או תחושת שייכות - ובדרך הפכו למראה חברתית מרתקת. השילוב בין רגעים רומנטיים, עימותים על אגו וכבוד, והודאות אישיות כנות - נשזר לעריכה שלא נתנה לנו מנוחה, והבטיחה שכמעט בכל פרק נמצא סצנה אחת לפחות שנכנסת לפנתיאון של הפורמט.
כיבוש הזירה הדיגיטלית
אבל השנה לא רק המסך דיבר - גם הרשתות החברתיות. רשת 13 הבינה שהמלחמה האמיתית היא בטיקטוק ובאינסטגרם, ושם ניהלה קמפיין כמעט מושלם. כל סצנה גדולה מיד הפכה לוויראלית, כל ריב זכה לעשרות ממים, והצופים מצאו את עצמם ממשיכים את החוויה גם אחרי כיבוי הטלוויזיה. זו הייתה שליטה מלאה בשיח הציבורי - הישג שרק תוכניות מעטות מצליחות בו היום.
הדחות מבריקות
ההפקה עשתה מהלך אסטרטגי מבריק כשהחליטה לעצור את ההצבעות עד לשידור החי. המשמעות הייתה פשוטה אך עוצמתית: מי שרצה להשפיע על גורל המתמודדים - היה חייב להיות מול המסך בזמן אמת. זה שבר את ההרגל של הצופים “לסמן וי” בהצבעה מהירה במהלך השבוע, והחזיר את תחושת האירוע הטלוויזיוני הגדול.
אלמנט ההפתעה רק חיזק את הדרמה: הדחות כפולות שנפלו כרעם ביום בהיר, טוויסטים של הרגע האחרון ששינו לחלוטין את יחסי הכוחות בבית, או אפילו הסתרת רשימת המועמדים עד לדקה התשעים - כל אלה הפכו את הערב לשיא אמיתי. הצופים לא רק צפו, הם הרגישו שותפים להתרחשות, חלק ממנגנון שמכריע גורלות. התוצאה הייתה שילוב מנצח של מתח, מעורבות ואשליית שליטה - והנתונים בטבלאות הרייטינג הוכיחו שרשת מצאה את הנוסחה הנכונה.
ואז - יצר ההרס העצמי של רשת חזר..
וכאן מגיע החטא הגדול. במקום לסיים בשיא, רשת 13 נפלה בפח שהיא עצמה טמנה: תאוות משיכת הזמן. זו הייתה אחת העונות הארוכות ביותר בתולדות הפורמט והאמת? שלא לצורך. החיה מלאכותית לחולה שכבר נפטר מזמן. בשבועות האחרונים הבית התרוקן מתוכן, הדיירים נראו מותשים, והצופים - מותשים לא פחות. מה שהתחיל כהפקה חכמה הפך למסחטת פרסומות.
80% פרסומות, 20% תוכן - זו הייתה הנוסחה הלא רשמית בפרקים האחרונים. וכשזה מגיע אחרי חודשים של צפייה אינטנסיבית, זה מרגיש לא רק כמו פגיעה באיכות אלא גם כמו זלזול ישיר בצופה. הקהל נתן את כל כולו - אבל רשת בחרה בשורת הרווח במקום בשורת האמון.
והשורה התחתונה
העונה הזו הייתה מופת של טלוויזיה - עם ליהוק חד, עריכה דרמטית, נרטיבים גדולים והפקה שידעה למשוך אותנו פנימה. אבל הסיום - מתיש, מסחרי מדי, חסר נשמה, השאיר טעם מר.
רשת 13 חייבת ללמוד את הלקח: הצופה הישראלי חכם, מסור, ומשקיע. אבל אם יזלזלו בו, הוא ידע גם ללחוץ על השלט ולעבור הלאה. שמועות כבר רצות על עונה קרובה נוספת, אולי אפילו בחורף הקרוב. אם רוצים לשחזר את ההצלחה, צריך לקחת את מה שעבד - הליהוק, המשימות, הדינמיקה החברתית, האסטרטגיה הדיגיטלית - ולהשאיר מאחור את מה שלא: הארכת זמן מיותרת, סחיטת פרסומות ושיעבוד לרווח מיידי.
