צופים רבים של "האח הגדול" לא הצליחו להתעלם מהרגל אחד בולט במיוחד אצל הדיירים שלי "שלקה", ארז וחן קראוניק: כסיסת ציפורניים אובססיבית שחוזרת על עצמה שוב ושוב מול המצלמות. בכל רגע של שעמום, דחק או שיחה מתוחה, הידיים נשלחות אל הפה והציפורניים ננגסות שוב ושוב. עבור רבות ורבים בישראל, התמונה הזו מוכרת מדי. מדובר בהרגל מגונה שמלווה אותם מילדות ונראה כמעט בלתי ניתן לשליטה.
כסיסת ציפורניים, או בשם הרפואי אוניכופגיה, היא תופעה שכיחה שמופיעה אצל ילדים, מתבגרים ואף מבוגרים. לעיתים היא נובעת ממתח נפשי, חרדה, חוסר שקט או פשוט מהרגל שהתבסס לאורך שנים. לפי ההערכות, אחד מכל ארבעה כוסס ציפורניים לעיתים קרובות, וחלק עושים זאת בעוצמה עד זוב דם או פגיעה ניכרת בציפורן ובאצבע.
אבל מעבר למראה הלא אסתטי ולפגיעות באצבעות, יש גם לא מעט סכנות בריאותיות הנובעות מהכסיסה. הידיים שלנו נוגעות בכל כך הרבה משטחים ביום, וכאשר מכניסים אותן לפה יחד עם הציפורניים, נכנסים איתן גם חיידקים, וירוסים וטפילים.
אחד הסיכונים המרכזיים הוא החדרת חיידקים ממקור צואתי, בהם חיידקי אי קולי ואחרים, שנמצאים על הידיים לאחר שימוש בשירותים, מגע עם חיות, שלטים, עכברים, מקלדות או ידיות. החיידקים הללו עלולים לגרום לזיהומים בקיבה ובמעיים. בנוסף, נגיפים כמו אלה שגורמים לשפעת, הצטננות או הרפס מצויים אף הם בשפע על גבי הידיים, בייחוד לאחר מגע עם אנשים חולים או משטחים מזוהמים.
אצל ילדים, ובמיוחד בבתי אב עם אחים קטנים, כסיסת ציפורניים עלולה להכניס לפה ביצי תולעים שמסתתרות מתחת לציפורניים. ביצים אלו בוקעות במעי והופכות לתולעים שמדביקות לעיתים את כל בני הבית. כסיסה חוזרת ונשנית גם מעלה את הסיכון להחדיר לחלל הפה חיידקים שגורמים לדלקות חניכיים, אבצסים או דלקות בשיניים. במקרים מסוימים נגרמת גם תזוזת שיניים או שברים בכתרים ובסתימות קיימות.
מעבר לכך, כסיסה כרונית עלולה לשנות את מבנה הציפורן לצמיתות. הנזק נגרם לרקמת הציפורן שבלוחית הצמיחה, ויכול להוביל לציפורניים מחורצות, עבות או בעלות צבע צהבהב. אצל אנשים מסוימים נוצרת רגישות ואף כאב סביב קצות האצבעות. כסיסה חזקה יכולה לגרום גם לדלקות עור ולפצעים שיכולים להזדהם.
יש גם היבט רגשי חשוב: לא מעט מהכוססים עושים זאת כחלק מדפוס התנהגות כפייתי שמסייע לפרוק מתח או חרדה. בבית האח הגדול, שבו הדיירים מנותקים מהעולם החיצון ונמצאים בלחץ מתמיד, הסביבה מאפשרת להתנהגויות כפייתיות לפרוץ החוצה בעוצמה. אצל חן ושלי לדוגמה, כסיסת הציפורניים הפכה כמעט לסמל של התמודדות עם השעמום, חוסר השליטה והמתח היומיומי.
מי שמעוניין להיגמל מההרגל הזה ימצא מגוון אמצעים שיכולים לסייע. ניתן להשתמש בתכשירים בעלי טעם מר שמורחים על הציפורניים ויוצרים הרתעה מכסיסה. במקרים חמורים במיוחד, או כאשר כסיסת הציפורניים מהווה ביטוי לבעיה נפשית עמוקה יותר, ניתן לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי או לטיפול רגשי אחר שיסייע להתמודד עם הדחף והגורמים שמפעילים אותו. לעיתים תידרש גם תמיכה פסיכולוגית או פסיכיאטרית, במיוחד כאשר מדובר בהרגל שמפריע לתפקוד או גורם לבושה גדולה.
הרגלים נרכשים קשה לשנות, אבל עם רצון סבלנות ושימוש בכלים הנכונים, אפשר להיפטר מההרגל המגונה. המקרה של שלי ארז וחן מדגיש עד כמה כסיסת ציפורניים נראית לכאורה כמו עניין אסתטי או קטן, אבל היא עשויה להיות ביטוי חיצוני לעולם פנימי טעון, שעלול להוביל לנזק בריאותי, מפגיעה קשה בשיניים, בחלל הפה, עיוות תמידי של הציפורניים, וגם הדבקה בזיהומים לא נעימים.
